מי השלוח, חלק ב, ספר דברים, ראה

ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ה' אלהיך. זה קאי על שילה ואחר כן כתיב כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וגו' ואחר כן כתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם אתם ובניכם ובנתיכם ועבדיכם ואמהתיכם שאיתא בגמ' (סנהדרין כ':) שזה קאי על ירושלים, ועל שילה לא נאמר ואמהתיכם רק אחר שכתיב והיה המקום שזה הוא ירושלים נאמר ועבדיכם ואמהתיכם, כי עבדים ואמהות מורה על הגשמיות וגופים מגושמים שגם בהם יהיה קדושה נפלאה, וזה היה רק על ידי דוד המלך ע"ה שע"י פעולותיו נזדככו אפילו הם, וזה שכתיב (ש"ב ו',כ') ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו וגו' ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נגיד וגו' ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה, היינו שזה הוא הכבוד וההתפארות שלי שנכתב עלי בתורה ואמהתיכם שזה היא הנקודה שלי.

כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך כאשר דבר לך ואמרת ואכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר. נראה שזה הוא הטעם למאכלי חלב בחג השבועות, כי קודם מתן תורה היו יריאים לאכול בשר כדאיתא בגמ' (פסחים מ"ט:) עם הארץ אסור לאכול בשר, כי אין לו מעלה שבכח הזה ידבר דברי תורה, אכן כאשר ניתן להם התורה זה נקרא כי ירחיב ה' את גבלך, שזה עיקר הרחבת הגבול הרחבת הדעת להבין מדרגתו שבעל נפש הוא ועל זה נאמר בכל אות נפשך תאכל בשר.

לא תאכל כל תועבה. זה האזהרה נאמרה קודם כל מאכלות אסורות כדאיתא בגמ' (נדרים נ"א.) תועבה תועה אתה בה, משל למלך שבנה אוצרות בחדרים רבים צוה לבנו שילך להחדרים אבל לא אל כולם, אף שאני בניתי את כולם אבל אתה לפי שכלך הקטן אם תלך אל כולם תתעה בהם ותבלבל דעתך ותשאר שמה ולא תוכל לצאת חזרה לחוץ.

אך את זה לא תאכלו וגו' את הגמל ואת הארנבת ואת השפן וגו' ואת החזיר. זה מרמז בעניני מדות שידבק האדם באלו המדות תמיד, היינו אמונה ובטחון וגם ישוב הדעת שמעלה גרה רומז לאמונה ובטחון ומפריס פרסה רומז לישוב הדעת, ואמונה ובטחון צריכים למדת ישוב הדעת ובלא זה אין אמונתו ובטחונו בשורש, ולכן כתובים אלו הג' שהמה אסורים, הגמל הוא פזרן שרומז לישמעאל, וארנבת רומז לחוצפה שלא בישוב העולם כמו משחק בקוביא וכנודע שיש הרבה אנדרוגינוס במין ארנבת שהוא שוכב ונשכב, והשפן רומז לעצלות ואף שבעצלות נדמה שיש אמונה אבל אינה בשורש שהוא רק עצלות ולכן אינו עוסק במלאכה, וזה שכתיב כי מעלה גרה המה שאלו השלשה מעלים את האמונה והבטחון לעין כל, ופרסה לא הפריסו שאין להם ישוב הדעת, טמאים הם לכם, ואת החזיר רומז על מדת כילי שהוא מדה גרועה מכל המדות ונדמה שיש לו ישוב הדעת וזה נקרא כי מפריס פרסה הוא אבל אין לו שום אמונה, ולכן כתיב בפרשת שמיני והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם שאין לכילי שום אמונה ולכן טמא הוא.

אך את זה לא תאכלו וגו' את הגמל. הוא מבוהל שאינו מיישב עצמו אולי לא טוב המעשה שעושה, רק עושה בבהלה. והארנבת שמנסה ושוקל הדבר רק פעם אחת ועושה אבל עוד אין זה טוב כי צריך האדם לשקול כל דבר היטב. והשפן הוא עצלות ומרה שחורה שאינו עומד על דעתו לעולם. והחזיר הוא שאין לו דרך ארץ בפני תלמיד חכם.