מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת מנחות קה

אמרו ליה רבנן לרבי פרידא, רבי עזרא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לרבי אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא, אמר מאי כולי האי, אי בר אוריין ובר אבהן יאי בר וכו' אמרו ליה בר אוריין הוא א"ל ליעול וליתי חזייא דהוה עכירא דעתיה פתח ואמר אמרתי לה' וכו' טובתי בל עליך וכו'. הענין העסק הלז, היינו שר' פרידא היה בעת ההוא ראש ומנהיג הדור ומכתיר בנימוסי בעל מצות ומעשים טובים כמו שמצינו (עירובין נ"ד:) שלמד לתלמידו ד' מאה זימנא גם נשאל משמים מה רוצה או טובות דורו או אריכות ימים ובחר בטובות דורו יותר מאריכות ימים, וכששאלהו (מגילה כ"ז:) במה הארכת ימים אמר שלא ברכתי לפני כהן, וזה המעשה היה קודם הסתלקותו שהגיע עת שבחר הקב"ה בר' עזרא לקבל נשיאותו וינהג ע"י תורה, לא עיקר ע"י מעשים טובים וסיבב הש"י שנכשל כאן שציער את הכהן שהיה עשירי לעזרא נגד שאמר לא ברכתי לפני כהן, וכשקם אבבא הרגיש ר' פרידא שיש לו תרעומות ודנו מפרשה ויהי העם כמתאוננים מאחר שהוא היה אז עמוד הדור והוא התלונן עליו, ועונש המתאוננים היה באש לכן אמר אשא תיכלא, כי חזייא דהוה עכירי דעתיה היינו שהרגיש שדעת ר' עזרא הוא שיתכבד ר' פרידא בבואו אליו, פתח ואמר טובתי בל עליך, היינו שאין לפי דעתי להחזיק לך שום טובה שבאת אלי, כי העיקר החשיבות אצלי רק לקדושים אשר בארץ הם, והם האבות הקדושים הרומזים למצות, ואדירי כל חפצי בם הם מעשים טובים מפורשים וקבועים לעד, וכי באמת בימי ר' פרידא בחר הש"י בזה מאוד שמצות ומעשים טובים היו העיקר אז, כיון דשמע דקאמר אדיר היינו דבר שהוא קבוע בלי שינוי אז פתח ואמר יבא אדיר יפרע מאדירים, היינו איך יעלה על הדעת ליתן מקום וכח חיזוק כ"כ למצות ומעשים טובים מאחר שאינם רק לבושים, וגם לאומות העולם יש לבושים ותפיסה מהם, ועכ"ז נאמר בהם צללו כעופרת במים אדירים, כי באמת כל חיות אומה ואומה הוא ע"י איזה לבוש ממדה טובה, ובעת שהשי"ת מפשיט עצמו כביכול ממדה הזאת אז האומה הזאת תלך לאבדון עם כל אדירם. ואח"כ אמר יבא ידיד, היינו אם תרצה לדעת למי שצלחה מצוה בפועל והוא קבוע לעד זה הוא שלמה המלך ע"ה שהצליח בבנין בית המקדש שהש"י בחר בזה בלי שום שינוי לעולם, אבל אדם אחר לא יוכל להתפאר בענין כזה, יבא טוב ויקבל טוב מטיב לטובים היינו כעת בחר הש"י בתורה שנתן לנו ע"י משה עבדו שזה לא ישתנה, יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו, זה הוא משה וזאת היא התורה אשר שם משה לבני ישראל, כי בעבור זאת התורה לא ישתנה בעבור כי לא ניתנה רק לעם זו ואין לאומות שום חלק בה כמ"ש אשר שם משה לבני ישראל.