מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת אבות א

(פ"ג,מי"ז) אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה אם אין בינה אין דעת וכו' אם אין קמח אין תורה וכו'. אם אין יראה אין חכמה, כי באמת בדבר שיש לאדם בה השגה בחכמה ושכל, בזה יש לו תקופות מאוד מפני החכמה מחמת שמבין שורשה, אך עומק תקופות אינו רק בטוחות בה' כמ"ש (תהלים קי"ב,ז') נכון לבו בטוח בה', וע"כ צריך להמצא גם יראה בהחכמה אז הוא חכמה ותקופות בשלימות, כי בלא יראה יוכל להיות פן ימצא בחכמתו בזה שום דבר התנגדות נגד רצון הש"י, וזה אם אין יראה אין חכמה, היינו אם אינו חושש להתבונן בהתקופות שלו אם הוא אמיתי מהש"י אז אין חכמתו נחשבת לכלום. ולהיפך אם אין חכמה אין יראה, אם אין לאדם חיזוק ותקופות מצד שכלו וחכמתו, רק כלו יראה תמיד אין זה יראה רק דמיון, כי באם היה לו יראה אמתיות מהש"י בוודאי היה הש"י נותן לו תקופות ג"כ. אם אין בינה אין דעת, בינה היינו הכללים של ד"ת שכל אחד כולל כמה פרטים, ודעת יקרא הפרטים בפני עצמם, והיינו אם אין בינה אם לא נודע טעם הכלל אין דעת לא תוכל לבוא אל הפרטים בשלימות, ואם אין דעת היינו שלא יודעו לך כל הפרטים, אין בינה היינו שלא תוכל לבוא על עומק הכלל, כמו שנתבאר בפ' ויחי [ד"ה ויחי]. אם אין קמח וכו' קמח מורה על בירר ונופה שמנפה ומברר כל דבר סברא בד"ת שיהיה נקי כדאיתא (יומא מ"ו.) מאן האי דלא חייש לקמחא היינו שאינו אומר דבר ברור.