מי השלוח, חלק א, ספר שמות, כי תשא

ורחצו ידיהם ורגליהם. ענין רחיצת הכהנים מהכיור הוא ענין סילוק והסרת נגיעה, כי רחיצה מורה על זה, כמ"ש אצל עגלה ערופה (דברים כ"א,ו') ורחצו זקני וכו' ואמרו ידינו לא שפכו וכו', והוא שאמרו שאין להם שום נגיעה וחלק בזה המעשה, וגם הכהן העובד הוצרך לרחיצה, היינו שיסיר נגיעתו ומבטל דעתו ורצונו נגד רצון הש"י, היינו שאינו עובד רק מה שהש"י חפץ. וכן אשר נצטוינו לטול ידינו שחרית וקודם סעודה, הוא ג"כ קודם שיתחיל האדם לעסוק בצרכי הגוף צריך תפלה להש"י, באם שיבא לידו דבר מעניני עוה"ז שהוא ח"ו נגד רצון הש"י, אז הוא מבקש מהש"י שיטול ויסיר את תאותו מזה, ואף גם בדבר היתר נמצא ג"כ טוב והיפכו, כי באם יאכל האדם דבר היתר וילך אח"כ בכח הזה ויעשה עבירה, אז נגלה הדבר כי לא קבל כח הטוב שבזה הדבר, וע"ז הוא הרחיצה שהוא תפלה להש"י שבכל דבר לא יקבל רק כח הטוב שנמצא, כי נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא ירשנה, ולזה קבעו לומר פרשת הכיור קודם התפלה וקודם פרשת הקרבנות, היינו שלא נתפלל רק על מה שהש"י חפץ.

ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחות כתבים משני עבריהם וכו'. בגמ' (שבת ק"ד.) איתא אמר ר' חסדא לחות כתובים משני עבריהם שנקראים מבפנים ומבחוץ כגון נבוב בובן רהב בהר סרו ורס, והוא שר"ח אמר כי יש כח בד"ת לשנות את לב האדם מהיפוך להיפוך, נבוב היינו אדם שהוא נבוב וריק מד"ת נעשה על ידם מלא בינה והוא נבוב בובן. רהב היינו אדם שהוא מלא תאות וחמדות זרות כמבואר (בגמ') (זוהר שמות ק"ע:) שר של מצרים רהב שמו ומצרים היו שטופים בזמה כמ"ש (עמוס ח',ח') ונגרשה ונשקעה כיאור מצרים שמימיו היו עכורים, וזה מורה על מחשבות תאות רעות, וע"י ד"ת יוכל להשתנות ולהיות מורם ומובדל מכל חמדה, כי בהר מורה ע"ז, כי בהר לא נמצא לחלוחית כמו בעמק, וכן אברהם אבינו ע"ה יען כי היה מובדל מכל חמדה לכך אמר (בראשית כ"ב,י"ד) היום בהר ה' יראה. סרו היינו אדם שהוא בכעס כי סר הוא לשון כעס כמ"ש (מלכים א' כ"א,ד') סר וזעף וכן בגמ' (בבא מציעא נ"ט:) מפני שסורו רע היינו שיש בו כעס וע"י ד"ת יוכל להשתנות לבו לטוב ולהיות מובדל משום כעס, כי מורס הוא מלשון רך כמבואר בגמ' ממרס בדם, כי מורס נופל על דבר רך וכן (יחזקאל מ"ו,י"ד) לרוס את הסולת.

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אמר אלי וכו', ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני וכו' ויאמר וכו' גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם. להיות משה בבקשתו אמר להש"י, כי הש"י ידע אותו בשם, היינו שברא אותו במדות טובות לקבל חן מאת הש"י, וחן הוא מתנות חנם שהש"י ברא אותו במדות טובות ועבור זה מצא חן, ותחילה ידעתיך בשם היינו שהש"י בחר בו כמו שבחר באבותינו אף טרם מעשים טובים שעשו, הוטבע בהם מדות אשר גם בנו נשארו, כי השלש מדות אשר אנחנו מעוטרים בהם רחמנים וביישנים גומלי חסדים, אינם מצד מעשינו הטובים רק מצד אבותינו הקדושים שהורישו לנו קדושתם, וכן אמר משה להש"י כי תחילה ידע אותו בשם ואח"כ מצא חן בעיניו, והש"י בתשובתו השיב לו להיפוך, כי בתחילה מצא חן בעיניו ואח"כ ידע אותו בשם, היינו שהש"י הכיר מדותיו אשר באם היה כלי לקבל ד"ת, אז יחפוץ וישתוקק בכל עת לד"ת חדשים וזהו מציאות חן היינו שיחפוץ וישתדל תמיד למתנות חנם וע"ז ברא אותו במדות טובות כמ"ש (דניאל ב', כ"א) יהיב חכמתא לחכימין כמאמר הגמ' (יומא י"ב.) על בנימין והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבולעה לפיכך נעשה אושפזיכנא לשכינה, היינו לפי שהש"י הכיר בו כי באם יבנה בהמ"ק בחלקו יחפוץ מאוד לקבל גם המזבח לחלקו, ועי"ז נעשה אושפזיכנא.

ויאמר פני ילכו והנחתי לך. הוא שהש"י השיב לו בעת שילך מאתו הלבוש הנראה כפנים של זעם יהיו ישראל בנייחא. כי יש לבושים להש"י שמראה מדות קנאתו ובעת שהש"י הוא במדה הזאת אז גם הצדיק שהוא עמוד הדור הוא ג"כ במדה הזאת כגון פנחס בדורו ואליהו בדורו, כי הצדיק הוא לבוש להש"י ואז נראים כמקטרגים על ישראל כגון אליהו שאמר (מלכים א' י"ט,י') כי עזבו בריתך בני ישראל, אך כאשר הש"י יסור מאתו זה הלבוש ויתנהג במדות טובו ורחמיו, גם להצדיקים יראה כי בעומק מחשבתו לא מצא בשום זמן ח"ו שום כעס ואז גם לב הצדיקים יהיה שלום על ישראל.

והסירותי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו. בגמ' (ברכות ז'.) מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין, תפלין מרמזין על דביקות וחיבור כמו (בראשית ל',ח') נפתולי אלקים. היינו שאנו מקושרין בהקב"ה אף כי יעבור עלינו מה לא נתפרד ממנו, ותפלין דמארי עלמא כתיב בהו מי גוי גדול (ברכות ו'.) היינו שהש"י משתבח בישראל שהם מתקשרין בו וגם הש"י נקשר בהם אף כי יחטאו לא יהיה נתוק מהם אהבתו. ופני לא יראו היינו הש"י הראה למשה את כל הנעשה מן העבר ראה ברור כל מה שהש"י היה בונה מזה המעשה וזה וראית את אחורי היינו העבר, ופני לא יראו היינו ההוה לא הראה לו הקב"ה, מפני כי כל קבלות העונשין על ידו נאמרו, ולכן לא היה יכול כביכול להראות לו ההוה איך שלימותו עם ישראל בההוה, וזה נאמר (בגמ') (מדרש תנחומא חקת ח') דברים שלא נאמרו למשה נאמרו לרבי עקיבא שנאמר כל יקר ראתה עיני היינו שראה כל התפלין שגם בההוה נראה לו כי לב הש"י שלם עם ישראל, וזה שנזכר בגמ' (מכות ז'.) אמר ר"ע אלו הייתי בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם, לפי שראה כי תמיד לב הקב"ה שלם עם ישראל.

ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה. כי משה בקש מהש"י אשר אף בעוד שיהיה הש"י בלבוש הזה (האמור למעלה בד"ה ויאמר וכו') גם אז אם יחטא שום אחד מישראל לא יגיע החטא לעומק הלב ולא יבא התרשלות בדעתו פן הוא ח"ו נסוג מהש"י הנקרא זה אלי, וזה שאמר ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה. כי ההבדל שבין ישראל לאומות לא יהיה תלוי רק במצות ומע"ט, כי גם הם יוכלו לעשות מעשים שיהיה להם גוון טוב, אך אף בעת שאחד מישראל יחטא גם החטא לא יהיה כמעשה האומות והוא שלא יגיע רק משפה ולחוץ ועומק לבו יהיה נקשר ונדבק בהש"י. וזה ביאר בגמ' (ברכות ל"ב:) ותאמר ציון עזבני וה' שכחני אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל, א"ל גם אלה תשכחנה, אמרה כנ"י שמא תשכח לי מעמד הר סיני, א"ל ואנכי לא אשכחך. ובאמת למה בזה השיב שישכח ובזה להיפך, אך כי באמת מעשה העגל היה כי רצו שהש"י יראה להם את הסדר המסודר אצלו לכל מדותיו לדורות, באיזה זמן ינהג את עולמו במדה זו ובאיזה זמן במדה אחרת, ולא יצטרכו בכל יום להתפלל להש"י שיראה להם באיזה דבר ובאיזה מדה יבחר עתה, רק יגלה להם הכל בפעם אחד וילכו בדרכיו לבטח תמיד, ולפי שלא היה נוגע החטא רק משפה ולחוץ לפיכך נשכח. אך המצות המה מעומק הלב, לזכר עולם יהיה, ולאשר נסמך פרשת שבת לפרשת העגל, כי באמת שורש חטא העגל בא להם בעת שעסק הקב"ה עם מרע"ה בפ' שבת, כי שבת מרמז על יום שכלו שבת ואז לא יוצטרכו לתפלה כי הקב"ה יראה לעין כל את סדר מדותיו כי בלתי רצונו לא נעשה שום דבר בעולם, והם הרגישו כי הש"י עוסק להנחיל להם הטוב הזה, והיה חטאם לפועל שעשו את העגל, כי עגל הוא דבר שלא נשלם עדיין וצריך להמתין עוד עד שיושלם, וגם רצו בזה קודם הזמן כי הטוב הזה ינחיל ה' לנו אך לעתיד.

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך. להיות כי מרע"ה בקש מהש"י שיראה לו העומק הנמצא בההנהגה, מפני מה יש לכל אדם מעלה ומדרגה בפני עצמו ואחד לא ישוה לחבירו, לזה השיב לו הקב"ה אני אעביר כל טובי וכו', היינו שאראה לך כי אין אדם יודע את מעלתו והטוב השייך לו ותראה במה שהוא בוחר לו, ואח"כ וקראתי בשם ה' היינו שאראך עומק מחשבותי מה שהכינותי וחלקתי לכל אחד בשעת התחלת הבריאה, כי שם הוי"ה מורה על התחלת הבריאה שהוא מהוה הכל ואתה תראה כי כל אחד לא בחר לו רק חלקו אשר הכינותי לו. וזהו וחנותי את אשר וכו' היינו במה שחננתיו וריחמתיו מקודם בזה אושיע אותו לטוב לו ועי"ז לא יגיע לחלק חבירו כמאמר המדרש (קהלת רבה פרשה ג',ט') כל אומן לא משרין ליה אלא אצל בעלי אומנתו.

וימהר משה ויקד ארצה וישתחו וכו'. בגמ' (סנהדרין קי"א.) מה ראה ארך אפים ראה. והנה באמת מה יתרון לארך אפים באם העון אינו נמחק הלא כל החיים שיחיה אינו רק חיי שעה וכל המצוות ומע"ט שיעשה לא יגיעו ג"כ לעומק, כי לא יעשה ממקור החיים, וגם בנים אשר יולידו לא יחיו ג"כ רק עד שימי החיים יגיעו, כי אין בשורשם רק חיי שעה. אך יען כי הראה לו הקב"ה כי בעומק אין שום כעס לפניו על ישראל והכעס אינו רק מהשפה ולחוץ, אך כי הכעס הזה היה יכול לכלות אותם ח"ו. וכאשר הראה הקב"ה למשה שיאריך אפו ג"כ ואז ישאר בקרבם חיים נצחיים וכל המצות ומע"ט שיעשו יהיו לעד, וגם בנים אשר יולדו להם לעד יהיו, כי המצות ומע"ט וגם ההולדה היא ממקור החיים ויהי קיים לעד, וע"ז בקש מרע"ה ילך נא ה' בקרבינו כי שם א"ד"נ"י מחייב עבודה, היינו שנשיב בלבנו לעבוד אותו ולעשות מע"ט שיהיו קיימים וזה וסלחת לעונינו היינו שתוציא מאתנו החטא מעט מעט וישאר בלבנו רק הטוב, ונחלתנו היינו שתקח אותנו לנחלה ואז בכל מדותינו נוכל לעבוד את ה'.

אלהי מסכה לא תעשה לך. מסכה היינו כללים וע"ז אמר הכתוב בעת שיהיה לך בינת הלב מפורשת אז לא תביט על הכללים להתנהג על פיהם רק בבינת לבך תדע בכל פרט דבר איך להתנהג, כמו שמצינו באליהו בהר הכרמל, ועיין בפ' חקת ע"פ ויסעו מאובות ויחנו וכו', ושם נתפרש דבר זה באר היטב.

את חג המצות תשמר וכו' למועד חדש האביב. אביב הוא לשון אב שהוא כולל כל התולדות היינו כל טובות שאר החדשים וזמנים, אבל לא כ"כ כחודש אב שהוא אב אשר בו כל הטובות אפילו מחודש האביב, וזהו הסימן א"ת ב"ש פסח תשעה באב, שלעתיד יהיו כל המועדות בטילין חוץ מת"ב שהוא כולל כל המועדות ואב לכלם, גם מועד של חודש האביב שהוא לעת עתה האב יהיה ג"כ נכלל במועד חודש האב, וזה למועד חודש האביב.

כל פטר רחם לי. היינו שאם תראה שיש צער ודאגת פרנסה להצדיק ותהא לך ח"ו תרעומות על הש"י ע"ז אמר כל פטר רחם לי, כי כל מקום שנפטר פטר של רחמנות אינו אלא לי, כי אני נקרא אב הרחמן, רק שאין אתה מבין כוונתי ואעפ"כ ולא יראו פני ריקם היינו שמתנה מועטת מחויב אתה ליתן לכל עני מישראל, אף שאתה רואה שאין אני מרחם עליו, ואף דאיתא בגמ' (שבת קנ"א:) גמורי דת"ח אהדורי אפתחא לא מהדר, ומדמהדר מוכח שאינו ת"ח אעפ"כ חייב אתה ליתן לו דבר מועט כדי חיותו.

שמר לך את אשר אנכי מצוך היום. בפרשה זו נמצא שנים עשר שמירות ואזהרות נגד מספר שנים עשר שבטים, לכל שבט נקודה ואזהרה הנצרכת לו.

ופטר חמור תפדה בשה. במדרש (במדבר רבה פרשה ד',ד') בשביל חיבתן של ישראל שניתי עליהם, אני אמרתי פטר חמור תפדה בשה וישראל נקראים שה, ואומות נקראים חמור ופדיתי את ישראל באומות וכו'. הענין הוא כמו דאיתא בכתבי האריז"ל שמי שמורגל לדבר שקר תקנתו שאף לעשות שלום לא ידבר שקר, וכן מי שפגם ח"ו במאכלות אסורות גם במאכלי שבת יצמצם עצמו, היינו שתוכל לצמצם הקדושה בכדי שיתוקן החטא, וכן היה הענין בירבעם שחלק על שלמה המלך ותלה הש"י החטא על שלמה בכדי שיהיה תיקון לירבעם, וזהו ופטר חמור תפדה בשה, וירבעם נפדה במה שנרשם חטא גם על שלמה המלך.