מי השלוח, חלק א, ספר דברים, נצבים

אתם נצבים היום וכו' מחטב עציך עד שאב מימיך וכו'. ע"ז אמר שלמה המלך ע"ה (משלי ל',י"ט) דרך גבר בעלמה, היינו כענין יפתח שאמרו חז"ל (ראש השנה כ"ה:) יפתח בדורו כשמואל בדורו. ביאר זה, כי יפתח השלים בעולמו כל מה שרצה הש"י ממנו כשמואל בדורו, וע"ז תמה שהע"ה ואמר (משלי ל',י"ח) שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתי, דרך גבר בעלמה היינו המובחר בישראל, כמו שהוא משלים רצון הש"י, כמו כן בעלמה היינו הקטן בישראל, וזה פי' אתם נצבים היינו שאתם מקושר בהש"י, ראשיכם היינו מדרגה גדולה עד שואב מימיך שהוא מדרגה הקטנה, כלכם אתם מקושרים בהש"י, חטב עציך היינו מי שיש לו יראה פחותה, שואב מימיך היינו אהבה פחותה.

אתם נצבים היום וכו'. היינו אחר כל קבלות העונשין אשר הם ברורין מי שיעמוד באמונתו ויקבל עליו ולא יתרשל בדעתו, ומי שאינו מאמין באמת זה לא ירצה בקבלות אזהרות ועונשין, כי שקרא לא קאי וקושטא קאי.

ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך. הנה נאמר כאן עשרה מדרגות חמשה נגד חמשה וכלם כאחד נכללו בין ישראל. ראשיכם, היינו בעלי חכמה, הם נגד טפכם כי טף היא מלשון טיפה היינו שלא נמצא בהם רק מעט דעת וממילא כאשר יאונה שום טעות אף לטף אז נוגע גם להראש, כי גם בהטף נמצא מעט דעת מהראש. שבטיכם, היינו התפשטות, כי בשורש יעקב אע"ה היו כל ישראל כמוסים והיו אז נפש אחד, אך כאשר נתחלק לשבטים אז יצאו להתפשטות כמה נפשות בדורות שונות, וזה נגד נשיכם כי כל ההתפשטות יבא מהלידה, כי כאשר הבן כמוס ונכלל בנפש האב אז אין בו שום התפשטות, רק כאשר יולד אז התחיל להתפשט. זקניכם, היינו זה קנה חכמה, וזה נגד גרך כי כמה חדושים שיתחדשו בד"ת בין ישראל כן יבואו ויתוספו גרים על ישראל, כי כמה שיתוסף בד"ת שיגיעו ליותר התפשטות כן יתפשט קדושת ישראל אף בנפשות האומות ויכנסו בין ישראל. שוטריכם, היינו בעלי יראה והם נגד חוטב עצך, כי חוטב היינו כעס וע"ז מעיד הקב"ה שבכל כעס ישראל נמצא יראה. כל איש ישראל היינו מדות אהבה הוא נגד שואב מימיך כי מים נמשלין לתאוה כדאיתא בכמה מקומות, וכל תאות ואהבת ישראל הוא להש"י.

לעברך בברית. פירש"י להיות עובר, כוונת רש"י בזה כי הברית הנאמר כאן הוא על המחשבה כדכתיב הנסתרות לה' אלקינו, ובאמת על המחשבה אינו מעניש הש"י רק עכ"ז אף כי אינו עונשין אלא על המעשה אך אינו מקורב להש"י כאשר המחשבה אינה דביקה בהש"י, ולכן פירש"י להיותך עובר היינו כמו שנותן הבחירה לך בעצמך בלי שום אזהרת עונש, והיינו במחשבה ג"כ תהיה עובד לה'.

הנסתרות לה' אלקינו והנגלת לנו לבנינו וכו'. בגמ' (סנהדרין מ"ד.) וא"ת מפני מה נענשו על עכן וכו' אלא אשתו ובניו היו יודעים וכו'. ולכאורה התירץ הזה אינו מספיק מפני שאשתו ובניו היו יודעים נענשו כל ישראל, לא היה צריך לענש רק אותם שהיו יודעים, ונראה שהענין הוא כך, כשהאדם עובר עבירה בסתר ולא ידע בזה שום אדם, אז הדבר הזה שעשה אינו נוגע לכלל ישראל רק הוא מהנסתרות שהוא לה' אלקינו, והש"י נקרא רב חסד מטה כלפי חסד והוא מברר הדבר לטובה והמדה הזו אינו רק בהש"י, אבל אם יש אחד שידע או שראה הדבר הזה שעשה חבירו, אז הדבר הזה נוגע לכל ישראל, כי מה שאירע לזה שראה את הדבר מחבירו אין זה כי אם מאשר שגם החסרון נמצא גם בו או באיש אחר מישראל ע"כ ראה זה המעשה שעשה חבירו, ובוודאי היה לזה שראה המעשה הרע מחברו הרהור תשובה בלבו, ע"כ הדבר הזה נוגע לכל ישראל כי כל ישראל ערבין זל"ז ועל דרך זה נאמר בפר' אמור על המקלל [כ"ד,י"ד] וסמכו ידיהם על ראש המקלל, כי היה צריך סמיכה כקרבן כי כל ישראל היו צריכים כפרה לפי ששמעו, ובו נתכפרו.

והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וכו'. הענין שנכתב ברכה וקללה, היינו כי גם אצל הקללה נמצא גם ברכה בהסתר והשבות אל לבבך וכו' היינו הדבר הזה שגם בהקללה נמצא ברכה כנ"ל. ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, היינו קול פנימאה הנמצא בכל דבר כדאיתא בזוה"ק (בראשית נ':). ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, היינו רחמנות שהיא בתמימות הלב יתן לך הש"י בד"ת ותלמוד תורה בחשק ובתמימות. אם יהיה נדחך בקצה השמים, היינו דבר שהוא אצלך רחוק מדעתך שתוכל לתקן עוד יותר. משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך, היינו גם שם יתקן אותך הש"י. ומל ה' אלקיך את לבבך וכו' לאהבה את ה' אלקיך וכו', היינו החשק שהיה אצלך לדברים אשר אינם טובים בעיני ה', יתן ה' את החשק הזה ויתקן אותו בעת אשר תשוב בתשובה שלימה ואהבת את ה' ותחשק לד"ת. ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך, היינו הדבר תאוה הרעה שנמצא בך יתן ה' על אויביך ועל שונאיך. ואתה תשוב ושמעת בקול ה' אלקיך ועשית וכו', היינו החשק הנמצא בך יברר אותו ויתן את החשק הזה לעשות בו כל מצותיו וחוקותיו.

לא בשמים הוא ולא מעבר לים הוא. ואי' בזוה"ק (במדבר קע"ו.) בכמה מקומות, כמה יקירין מילין דאורייתא, וזה נראה כמו מעבר לים, ואיתא עוד כמה עלאין מילין דאורייתא והוא כמו בשמים הוא, אך ביאר זה הוא ע"פ דאיתא בתנא דבי אליהו [זוטא פרק י"ב] משל למלך בשר ודם שעשה חומה שעל ידיהם יתכנסו לפלטרין גדולים ועשה פתח צר בהחומה ומי שאינו אוהב למלך אינו מייגע עצמו והאוהב דוחק עצמו שהוא יודע שאחר הצער מיד יבא לתענוגים גדולים, וכן כאן בעוד שלא השיג ד"ת כמה עילאין וכמה יקירין אינון, וכשבא על ד"ת אז לא בשמים הוא ולא מעבר וכו' וקרוב אליך בפיך וכו', ע"כ לא אמר מרע"ה אלו הדברים רק בסדרה הזאת שהיא אחר סדרה הנו"ן, כשבאה למדרגה הזו אז לא בשמים היא וקרוב וכו', היינו אף שצריך האדם לגדרים וסייגים בעוד שלא השיג ד"ת, אבל כשהשיג בשלימות אינו צריך לזה. ולא מעבר לים, היינו אין צריך להיות רחוק מכל חמדת עוה"ז שנקרא ים כי ים מורה לתאווה, רק מתחילה אי אפשר לבא לד"ת רק בפרישות גדול אבל אין זה עיקר כי עיקר הוא העשיה, וזה בפיך ובלבבך לעשותו הוא העיקר כמ"ש בתקונים ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי אילין פקודין דעשה. וזה דאיתא בגמ' (תענית י'.) טובענא ולא יובשנא היינו שטוב להיות מוטבע מעט בתאוות ולא יהיה יבש לגמרי, וכדפרשנו על פסוק תאות אדם חסדו [ליקוטי משלי י"ט] עיי"ש.