עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמי השלוח

מי השלוח, חלק א, ספר דברים, וילך

Mei HaShiloach, Volume I, Deuteronomy, Vayeilech · מי השלוח · free full Hebrew text

Open in the reader →

וילך משה וידבר את הדברים האלה וכו'. הליכה הוא לשון טרדה, כי היה קשה בעיניו, איך יוכל האדם לתקן החסרון המוטבע בשורשו מיום הולדו מצד אב ואם אשר בחטא יחמתנו אמו, אך כאשר נאמר לו פרשת הקהל שנרמז לו, כי האדם יכול לתקן ג"כ החטא הנולד בו אשר יבא לאדם משורשו ושורש אביו ואמו, אז נתמלא בשמחה, כי נאמר (ירמיה ד',א') אם תשוב ישראל וכו' אלי תשוב, כי האדם כשעושה עבירה ח"ו אז יבוש בדעתו נגד חבירו אף שאין חבירו יודע בו, מ"מ אין הוא בנייחא מפני שיודע שחבירו טוב ממנו וזה אינו תשובה שלימה, ע"כ אמר הנביא אלי תשוב, היינו שיתבייש האדם מפני הש"י שלא יעשה מה שלא צוה ה', כי הש"י נתן לישראל תרי"ג מצות שהם עצות לישראל איך יוציא ממחשבתו תאות הרעות שהם משורשים בלבו, מחמת שהוא בעוה"ז הנקרא מקום טומאה כדאיתא בגמ' [קידושין מ':] ונופה נוטה למקום טומאה, לכן נתן הש"י עצות לאדם איך להסיר מאתו התאות, כגון מצות ציצית שיהיה לאדם יראת ה' ומצות תפלין שמורה על תקופות כמו שמבואר במקומם, אך במדות הרעות הנטבעים באדם מיום הולדו שבא לו משורש אביו ואמו ועליהם אמר הנביא (ישעיה מ"ח,ח') ופושע מבטן קורא לך, ע"ז נתנה פרשת הקהל כדאיתא בגמ' (חגיגה ג'.) וטף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהן, היינו שע"י התשוקה שבאביו ואמו שיכנסו ד"ת באזני התינוק אף שאינו יודע מאומה כאמו של ר' יהושע בר חנניא כדאיתא בגמ' [ירושלמי יבמות פ"א ה"ו] עי"ז יתוקן באדם אף המדות שנטבעו בו מבטן אמו, והתשוקה הזאת נקראת שימושה של תורה שהיא גדולה מלמודה שעי"ז יכול לרפאות את הקודם, והיינו למביאהן שגם אביו ואמו יתוקנו ג"כ, וע"ז יתואר ר"י בר חנניא במעלות אשרי יולדתו (אבות פ"ב, מ"ח) לפי שהוא תיקון את הקודם היינו תשוקת אביו ואמו שהיתה להם בשעת זווג, וממילא היה נקי אגב אמו, וכאשר ראה מרע"ה את זאת אז נתמלא בשמחה.

לא אוכל עוד לצאת ולבא. היינו כי ביום הזה נשלם מרע"ה בשלימות האמיתי והש"י חתם שמו עליו, והנה כל זמן שלא נשלם האדם יוכל עוד להשיג ולהגיע למעלות, אך יוכל ג"כ ח"ו לאבד מה שהשיג מקודם, אבל אחר שנשלם לא יוכל עוד לאבד מה שהשיג מקודם, וג"כ לא יוכל עוד להשיג יותר, וזה שאמר מרע"ה לא אוכל עוד לצאת ולבא, לצאת היינו שהוא נשלם והש"י חתם שמו על מעשיו שלא יוכל לאבד מה שהשיג, ולבא היינו שלא יוכל להשיג עוד ג"כ.

מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות. איתא בגמ' (ראש השנה י"ב:) שנת השמטה מאי עבידתיה בחג הסכות שמינית הוא אלא כל תבואה שלא הביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית, והוא ע"פ פסוק (תהלים קט"ו,ט"ז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. וזה הוא רק כפי הנראה. אבל דהע"ה אמר (תהלים קל"ה,ו') כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. שהיה יודע בטוב שכל מעשי בני אדם אף שניתן הבחירה ביד אדם הוא רק דבר מועט כקליפת השום. וזהו שאנו אומרים ביום הראשון לה' הארץ וכו', דענין שבת הוא שתדע שאין שום כח ביד האדם לכל הל"ט מלאכות שנבראו בעולם שע"י יוכל אדם לפעול כל מה שירצה כולם נאסרים בשבת, וע"כ כשהתחילו ימי החול ומותר בעשיית מלאכה יוכל האדם ח"ו לומר כחי ועוצם ידי. ע"כ תיקנו חז"ל לומר מיד לה' הארץ ומלואה, וכן הענין ג"כ בשמטה שציותה התורה, היינו שתדע כי לה' הארץ ומלואה, וכשבא שנת השמינית והתורה התירה לחרוש ולזרוע פן תשכח ח"ו ותאמר כחי ועוצם ידי, ע"כ צוה להיות נוהג בה בשמינית ג"כ מנהג שביעית בתבואה שלא הביאה שליש כדי שתזכור כי לה' הארץ ומלואה.