מי השלוח, חלק א, ספר דברים, דברים

אלה הדברים. איתא במדרש [שוחר טוב פרק ל"ט] לא ניתן להם תורה לישראל אלא כדי שלא יעסקו בדברים בטלים. וזה פירש (תהלים נ"ח,ב') האומנם אלם צדק תדברון, כי לכל הכוחות שנבראו באדם נתן הקב"ה מצוה שיוכל האדם לעבוד בו הש"י, והאדם נברא בכח הדבור וניתן לו ד"ת לעסוק בהם.

בערבה מול סוף. הענין מה שמכנה את חטאי ישראל על שמות המקומות ולא על שם הזמן, רמז בזה שלא יחשוב האדם כי חטאם היה נגד בחירתם, שהיה להם בחירה לפרוש מהחטא, ע"ז מרמז ענין המקום שלא היה באפשרות להשמר מחטאים ולזוז למקום אחר.

אחד עשר יום מחרב. כי בקבלת התורה עוד לא נזדכך לב ישראל להמשך אחר רצון הש"י בשלימות, ורק בשכלם הבינו כי טוב לפניהם לקיים רצון הש"י ולבם לא היה מזוכך, אך בביאת ארץ אז נזדכך לבם, וזה שאמר להם מרע"ה אחד עשר יום מחורב, היינו כשהייתם בחורב וקבלתם התורה היה בדעתיכם כי כבר נזדכך לבכם, כי הלכתם בג' ימים. ובאמת אינו כן כי יש מרחק אחד עשר יום, ולא קניתם ד"ת שיקבעו בלבכם, רק אחר הארבעים שנה ע"י המכשולות והנסיונות עי"ז נזדכך לבכם, שאין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהם (גיטין מ"ג.), וע"ז אמר דהע"ה (תהלים קכ"ז,ב') שוא לכם משכימי קום וכו' אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שינה, כי קודם שלב האדם נזדכך צריך ליגיעה ועצב קודם שיקיים רצון הש"י, אך אחר שנקבע ד"ת בלבו אז משפיע לו הקב"ה ד"ת אף בלי יגיעה ואף בעת שינה ואין צריך ליגע את עצמו כ"כ.

לא אוכל לבדי שאת אתכם. כי עיקר חלק מרע"ה היה קבלת התורה, וארץ ישראל היה חלק יהושע, וכאשר נאמר רב לכם שבת וכו' פנו לכם, היינו התחלות כניסת א"י אז נחלש דעתו.

ואומר אלכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי וכו' הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים. כאשר היו קרובים לכנוס לא"י והרגיש מרע"ה כי רצון הש"י הוא שע"י יהושוע יכנסו לארץ, והוא היה רוצה שיתפללו ישראל לה' שאינם רוצים במנהיג אחר, וזה שרמז להם במאמרו לא אוכל לבדי וכו' אף שמצינו שאח"כ בקש מה' שהוא יכניסם, ואומר להם כדי שיבינו שהוא צריך לתפלתם כעת, וזה הפסוק הוא פסוק תשיעי מהתחלת הסדרה ובכל מקום בפסוק התשיעי נמצא עומק שלא כפי פשוטו, וכמו שמבואר בפ' בלק [ד"ה ויאמר בלעם], והם לא הבינו ואמרו טוב הדבר, וע"כ אמר אח"כ ואקח מאתכם אנשים חכמים וידועים וכו' ואמרו חז"ל (נדרים כ':) מה שלא הוזכר נבונים כי נבונים לא מצא וז"ש ונבונים לא מצאתי רומז כי לא מצא מי שיבין כוונתו, כי באם הבנתם את כוונתי והתפללתם אולי הייתם מועילים בתפלתכם.

ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב. איתא במדרש (דברים רבה פרשה א',י"ד) אמר מרע"ה לפני הקב"ה למה לא משלת אותם בחמה ולבנה שהם גדולים מכוכבים, אמר לו הקב"ה חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבוא מנין שנאמר (ישעיה כ"ד,כ"ג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אבל הכוכבים אין להם בושה מנין שנאמר (יואל ב',כ"ז) כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלקיכם ואין עוד, כי חמה ולבנה נקרא שיעשה האדם מעשיו עפ"י חכמתו ובינתו, וכל מחשבות אדם עפ"י חכמתו יהיו בטילין, וכוכבים נקרא במקום שהקב"ה יאיר עיני האדם וילך עפ"י הארות אור הש"י וזאת יקום לעולמי עד.

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה וכו'. הענין שנתפרש כאן באיזה חודש, כי חודש שבט מורה על שבט ותוכחת מוסר וכתוב (משלי כ"ט,ט"ו) שבט ותוכחת יתן חכמה, ונתן מרע"ה עצה שיכנסו את עצמם בד"ת ותפדה אותם מכל רע כמ"ש (תהלים קי"א,ט') פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו, וברית הוא התורה כמ"ש (ירמיה ל"ג,כ"ה) אם לא בריתי וכו', וזה שנאמר (משלי ט"ו,ל"ג) יראת ה' מוסר חכמה, כי יש מוסר עפ"י יסורין ח"ו וד"ת ג"כ נקראים מוסר כמ"ש (משלי ח',י') קחו מוסרי, כי מד"ת יוכל ג"כ האדם להתייסר ואשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, וז"ש (תהלים קי"א,י') ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם, פירוש שזה חכמה ושכל טוב לאדם שיכניס את עצמו בד"ת ועל ידה ינצל מכל רע.

הנה ערשו ערש ברזל הלה הוא ברבת בני עמון. מרע"ה נתירא מעוג לפי שהיה בו אות ברית אשר שם בו אאע"ה כדאיתא בזוה"ק (במדבר קפ"ד.), כי עוג היה אליעזר עבד אברהם, כידוע, והיה ירא פן ח"ו ה' עמו. וזה שנכתב תשע אמות ארכו וארבע אמות רחבו, כי ט' וד' הם האותיות הקודמת לשם י"ה, כי מאלו השני אותיות יוצאים כל ההשפעות לאדם, כי אותיות ו"ה מהשם הם מצד תפיסת האדם כידוע, וזה שירא מרע"ה כי שמא שורה עליו השם הזה, והראה לו הש"י כי אינו כן אף כי נדמה על הגוון כי מעשיו הם טובים אעפי"כ אין תוכו נקי, וזה שנאמר עליו הלה הוא ברבת בני עמון, כי עמון הוא קליפת תאוה וניאוף כידוע וכמאמר זוה"ק [שם] דפגים בההוא אות ברית, וזה שהבטיח הקב"ה למשה היום הזה אחל תת פחדך על העמים אשר תחת כל השמים, כי השמים נקרא הגוון הנראה למראה עינים לכח וסיעתא מה' והראה לו הש"י כי בתוך האומות אין בזה שום ממש, וזה ששינה בלשון, כי מהצורך היה לכתוב תת פחדך על כל העמים אשר תחת השמים, ורמז בזה כי כל הגוונין שנראים טובים בין האומות אין בהם שום ממש.