מגילת אסתר על ספר המצוות, שורשים ב:ו
Megillat Esther on Sefer HaMitzvot, Shorashim 2:6 · מגילת אסתר על ספר המצוות · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר הכותב יען הראות בזה המאמר קצת מן הקושי אמרתי להאריך בו מעט למען תקל הבנתו. וזה שיש לעיין מהו זה שאמר שכבר הגיעו בזה הסכלות אל יותר קשה מזה כי לא תראה שהכל דבר אחד עם הקודם לו יען כי ראשונה אמר בשרשו זה שאין למנות בכלל תרי"ג הדברים שהם מדרבנן והנה גם עתה מקיים זה ואומר כי התימה מאותם שמנו בכלל התרי"ג אותם המצות שהוציאו החכמים ממדרש איזה פסוק כי בודאי הם כלם מדרבנן, ואם כן מהו הקושי שיש בזה יותר מן הראשון. ונראה לי כי בהעמיק בו העיון ימצא חלוק גדול ביניהם, וזה כי בראשונה אמר שאין למנות כל מה שלמדו החכמים בי"ג מדות אם לא שיבארו הם בעצמם היותו גוף תורה, גם כי דעתו הוא שכל הדברים הנלמדים בי"ג מדות הוא דעת התורה כמ"ש לעיל בשם בעל זוהר הרקיע. אמנם עתה כשאמר שכבר הגיעו בזה הסכלות אל יותר קשה מזה הוא במה שמנו המצות שהם מדרבנן ממש תקנתם וגזרתם ואינם דעת התורה בעבור שמצאו דרש באיזה פסוק ולא בא בי"ג מדות כמו שהביא ממדרש אשר דרשו בפסוק והודעת להם את הדרך וגו' שכוונתו שהפסוק ההוא הוא אסמכתא בעלמא לדרשתם, וכן כל שאר הדרשות הנדרשים בפסוק אשר אינם מובנים מפשטיה דקרא. ובחבורו הגדול גם כן בפ' י"ד מהלכות אבל מנה כל אלה המצות שהוציאו מזה הפסוק למצות עשה של דבריהם. נראה לי שהנכון כדברי הרב כי מה שנלמד במדרש אין למנות לפי שאינו פשוטו יען כי הדרשה תדרש על אות או תיבה אחת והנה אין נופל בהם שום פשט ר"ל שכל התפשטות והתקשרות הפסוק יחד יורה עליו. ומה שאמר הרמב"ן (א) כי לא מצאו מדרש יוציא הפסוק מפשוטו זולת מה שנדרש בוהיה הבכור אשר תלד, הנה זה היה מפני שגם כי ידרשו בו דרש לעולם פשוטו הראשון קיים ולא מפני שהמדרש ההוא לא יהיה דבר הפך הפשט. והראיה מאותו שהביא ממש דוהיה הבכור (יבמות כ"ד) דאמר רבא אף על גב דכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי ג"ש ואפיקתיה מפשטיה לגמרי, ופירש רש"י ואפיקתיה לגמרי שאין צריך לקרות לבנו בשם אחיו המת והכי גמר ליה מרביה, עכ"ל. הנה כי קורא אותו יוצא מידי פשוטו בעבור שלא יתפרש באופן הנראה מהפסוק א"כ המדרש נקרא יוצא מידי פשוטו.
ומה שאמר (ב) כי גם בזה אם היה בא להם בקבלה שהבכור אשר תלד יירש נכסי דודו ואחר כך היו דורשים ג"כ עליו שהגדול מיבם לא היו קורין אותו יוצא מידי פשוטו, זהו לפי סברתו ואין דעתי נוחה הימנה.
ומה שהרבה להביא ראיות (ג) כי ההלכה למשה מסיני הוא כדבר תורה ממש ואיננה ד"ס כאשר כתב הרב, כבר כתבתי למעלה שהרמב"ן לא הבין לשון זה של ד"ס שנהג הרב כי אין כונתו תקנת סופרים רק פירוש סופרים שקבלו למשה מסיני.
ומה שהבין לשון הרב (ד) שכתב בלאו קפ"א שהאוכל טריפה שנתחדש בה אחת מן הטריפות המקובלות שלוקה מדרבנן וחשב שרצונו לומר מכות מרדות כאשר מכים על תקנותיהם, זה אינו רק כונתו שלוקה בטריפות אלו מלקות ממש, ואמרו מדרבנן רצונו כי גם שאלו הטריפות אינם כתובות בתורה כך ספרו לנו החכמים שבא להם בקבלה.
(ה) ובחבורו הגדול לא חזר בו מאומה. אמנם הרמב"ן חשב שחזר בו לפי שלא כתב שם בפ"ד מהלכות מאכלות אסורות שילקה מדרבנן רק לוקה סתם והנה אין זה חזרה. כי סמך על מה שכבר הקדים בסמ"ק שלו: