מגילת אסתר על ספר המצוות, שורשים ב:ה

נראה לי כי הקדמת הרב אמתית ונכונה. ומה שהביא מפ"ק דמכות (א) שהצריכו פסוק לאזהרה אפי' אחרי מצאם העונש מפורש, לדעתי כי מה שהוצרך שם פסוק הוא מפני שאין עונש אחותו בת אביו ובת אמו מפורש בתורה, שהרי היא באה מיתור ערות אחותו גלה, ולכן הצריכו פסוק לאזהרה, ועל זה ועל דומה לו אמרו אין מזהירין מן הדין.

ומה שאמר עוד (ב) כי אזהרת מקלל אביו ואמו הוציאוהו מלא תקלל חרש ואלהים לא תקלל שמכניסין בה כל אדם, הנה זה אמת שמשם הוציאוה אמנם בבנין אב דנוה שם, והרי אם כן שלמדוה במדה מן המדות.

גם מה שאמר (ג) כי אזהרת מכה אביו ואמו למדוה ממכה כל אדם, וכונתו נראה שהיה לומר שלא נלמד בק"ו רק שהוא בכלל מכה כל אדם שאותו דוקא למד בק"ו, זה אינו, שהרי ע"כ מאחר שנעשה הק"ו להוכיח כל אדם א"כ גם אביו ואמו בכלל הק"ו. ועוד שהרי מפורש אמרו בספרי ובירושלמי ר"פ אלו הן הנחנקין ומכה אביו ואמו עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל ארבעים יכנו לא יוסיף והרי דברים ק"ו ומה אם מי שמצווה להכותו הרי הוא מוזהר שלא להכותו אביו ואמו שאינו מצווה להכותם אינו דין שיהיה מוזהר שלא להכותם. הרי בבירור שאביו ואמו ממש למדו ממנו. וכן כתבו ג"כ התוס' ריש פרק הנחנקין (פ"ה) ולכן אחרי שהרב ראה כי פעמים אנו מזהירין מן הדין נתן זה הכלל, ואמר כי מה שאמר דאין מזהירין ממנו היינו כשאין העונש מפורש בתורה, אבל בהיות העונש מפורש בתורה נוכל להוציא האזהרה בכל אחת מדרכי הסברות הלמודיות והעיד עליו עדים נאמנים מכה ומקלל: