מגלה עמוקות חלק ב צד

גרמו שנעשה מה' ח' כמבואר בתיקונים שזה החטא בא לאד"הר עבור שלא הוציא חלה לא חל ביה ה' ועביד ח' תמן מותא וכשראה משה קלקול י' שהיא הטפה סוד חלה מן י' מרגלים הוסיף י' ליהושע שהוא י' של שרי שנחלקה על ב' ההין (בראשית מז) הא לכם זרע והוסיפה בראש צדיק כי עליו מוטל לטהר העיסה לכן אמר בבואכם ותגין על ה' של חלה להודיע ל"ח שנה ישהו בתיקון זה וכל אותן ל"ח שנה היו נזופין גם יהושע מבניו של יוסף שעליו היה מוטל לתקן העיסה עליו נאמר ג"כ משיח בן יוסף (שמואל ב יב) גם י"י העביר חטאתך לא תמות בהאי ג"ם אתכפר דוד והאי איהו שיעורא דחלה מ"ג בצים ועוד חומש ביצה רמיז וחמישיתו יוסף עליו בזוהר פ' ויצא ובשעה שמכרו אותו שיסו בו הכלבים (בראשית לז) ויתנכלו אותו על אות ברית קודש שהוא סוד טפה טמאו העיסה (שם) וישבו לאכל לחם במכירתו ולא אפיקו מיניה חלה ז"ש יוסף (שם מ) כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה לתקן העיסה כי תועבת מצרים לאכול לחם עם העברים ולכן ירדו למצרים לשבור בר כמבואר בפסוק (תהלים ב) נשקו בר ע"ש בר"מ כי משה שהוא תיקן העיסה לגמרי שהי' ק"ך שנה ועמד ק"ך יום על ההר נקרא לעילא בר למטה רב של כל ישראל ואל אותו נער כוון אברהם לתקן רך וטוב שהוא עולם שכולו טוב ויתן אל הנע"ר לעשותו שהי' לו לתקן העיסה לכן אמר של"ש סאי"ם בגי' משי"ח ב"ן אפרי"ם שהוא סוד איפה שלימה וצדק ולפי שאיפה הוא ע"ב לוגין (תהלים פט) כי אמרתי עולם חס"ד יבנה ר"ל אד"הר שהי' איפה שלימה שהוא עולם מלא על שם מלא כי מילוי שם יוד הי ויו הי ביודין הוא ע"ב בגי' חס"ד ז"ש (שם) חסדי י"י עולם אשירה ר"ל שם של י"י במילוי תמן תמצא עולם מלא שהוא חס"ד לכן נברא העולם בו' ימי השבוע תולדות השמים מלא בו' כי בו' ימים יש ע"ב שעות ובהן נברא העולם בחסד כי עולם מלא נברא בשם מלא שהוא בחכמה ונחלק על ג' פעמים כ"ד לכן היו ישראל נחלקין על ג' משמורת כ"ד כהונה כ"ד לוויה כ"ד מעמדות ולפי שהנוקבא יוצאת מבין חדוהי דז"א לכן מזוזה בב' שלישי הדלת וכן הלב מונח בתחלת שליש העליון של אדם ומבין ב' שלישי זעיר יוצאת נוקביה לכן האיש לוקח חלה א' מצד שהוא חלק העליון שנחלק לכ"ד שהוא כד א' אבל האשה נותנת חלה א' ממ"ח חלקים שהם ב' כדין אחרים כי ג' כדין הם על ג' קיטרין על ג' עלמין ורזא (ישעי' נד) ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך וכן בציצית ב' שלישים ענף ושליש גדיל ז"ש וראיתם אותו כשתראו סוד זה לא תתורו אחרי לבבכם כי גם לבו של אדם הוא בתחלת שליש העליון ומצינו למידין שכל ג' מצות (תהלים לד) חונה מלאך י"י סביב ליריאיו הם כלם רומזין על סוד זה מזוזה תחלת שליש העליון גם תפילין נגד הלב שהיא בתחלת שליש גם ציצית שהוא מופרד מלשון (יחזקאל ח) ויקחני בציצת ראשי על שם (שיר ב) מציץ מן החרכי' הוא ג"כ ב' שלישי' ענף ושליש גדיל אם נאמר שמרמז על סוד ג' עולמות בי"ע סוד ד' ציצית הם ד' פעמים ב"ן שבד' יסודותכי ל"ט כריכות ח' חוטין סוד ב"ן ד"פ ב"ן הוא יצח"ק וכנ"ף כנגד שם קנ"א הרי קנ"א ב"ן בגי' בא"ר הרי ד' בארות דחפר יצחק אליבא דר' יהודה (בראשית כו) וישב יצחק בגרר הם סוד תפילין שיש בהן תיבות ומנין גר"ר שישב כל היום בטלית ותפילין בזכות ג' מצות אלו יצאו ממצרים:

(חסר

) ענין זו הפרשה על העתיד בימי משיח בבואכם בביאת כולכם שכל ישראל ישובו איש לאהלו שא"י תהיה הארץ מוציא גלוסקאות וכלי מילת כדאמרינן סוף כתובות ז"ש והיה באכלכם נטל הקב"ה שיחתם של אבות ועשה מפתח של גאולה לקיים (יואל ד) והי' ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אין והי' אלא שמחה ישמח י"י אז במעשיו שיסלקו הקליפות מן העולם ג' אלו: קש תבן מוץ (שמות כב) ואנשי קודש תהיין לי (ירמיה ב) קודש ישראל לי"י ראשית תבואתה ויהיה אז גלוסקא מן הארץ כאשר היתה מתחלה קודם חטא אד"הר כי אחר החטא אתמר עלי' (בראשית ג) ארורה האדמה בעבורך מלשון (יהושע ה) ויאכלו מעבור הארץ כשם שהוא המשיך קליפה על עצמו כן המשיך קציפה על חטה שנבראת בשבילו עץ שאכל אד"הר חטה היתה ואף לאחר שהצמיחה דן אותו באמרו (בראשית ג) בזיעת אפיך תאכל לחם עבור (שם) קוץ ודרדר שהצמיח על עצמו ונתמעטו המאורות כי מתחלה (דברים לג) וממגד תבואות שמש ונתמעטו אח"כ על חד מן שמ"ג חלקים (הושע י) ויבא כגש"ם לנו לע"ל אז קליפת חטים שממנה הסובין תתבשל היטב והקמח מבפנים יהיה מקובץ לא נפרד ויהיה הכל יחד כאשר בתחלה שהיתה גלוסקא בארץ ראש שבולת ושיעור כל גלוסקא עשירית האיפה ז"ש (תהלים עב) יהי פיסת בר בארץ בראש ההרים ר"ל שיהיה שיעור ראשית עריסותיכם תרימו חלה ז"ש והיה באכלכם אז מלחם הארץ ממש זה שאומרים הברכה המוציא לחם מן הארץ וקשה למה לא א' חטה מן הארץ ועוד הלא במוציא כ"ע לא פליגי דאפיק משמע שהיא לשעבר הוציא לחם מן הארץ ולמה אין אנו אומרים אליבא דכ"ע מוציא לחם מן הארץ ואמרי בגמרא (ברכות לח) משתבחין לי' רבנן לר' זירא דאדם גדול ובקי בברכות א"ל לכשיבא לידכם הביאוהו לידי פתח וא' מוציא אמר זה הוא שאומרים עליו שהוא אדם גדול אלמלא א המוציא אשמעינן הלכתא כרבנן ותוס' פירשו אע"ג שבמוציא כ"ע לא פליגי דאפיק משמע בירושלמי מפרש שלא לערב אותיות ע"ש אבל לדעתי שאומר לשון דמשתמע להבא ולשעבר כי כמו שמקודם חטא אד"הר הוציאה ארץ גלוסקאות כן תהיה לע"ל שיוציא לחם ממש מן הארץ לכן א' אז באכלכם את לחם הארץ ממש אז תרימו תרומה לי"י ונקרא עומר על שם עומר שהוא לבדו גמר מלאכתו וראוי לאכילה כמו הפת שנקרא ע"ש אפייה