מגלה עמוקות חלק ב פא

דקרדוניתא. סוד נו"ן הוא יסוד אבא ויסוד אימא נ' ארוכה ביסוד אבא ונ' כפופה ביסוד אמא ו' מורה באמצע על יסוד ולפי זה נשמת משה שהיה מיסוד אבא נ' פשוטה ז"ס (שמות ג) וזה לך האות וגו' תעבדון בנ' ארוכה וכן (במדבר כז) ויקרב משה את משפטן בנ' ארוכה ונשמת אהרן שהיתה מיסוד אמא נ' כפופה ומן ב' נונין אלו היתה נשמת של רב המנונא סבא ובנו כלומר משרשיהן למעלה מאבא ואמא נחצבו נשמת רב המנונא בסוד נ' ארוכה שהיא באבא ובנו בסוד נ' קצרה וע"כ נקרא בזוהר נונא רבה ונונא הוא דג והדג הוא בסוד יסוד והוא שהדג לעולם הוא מתנועע בתוך הים כן היסוד לעולם מתנועע להשפיע בתוך מלכות ושורש נשמתו של רב המנונא סבא היתה יהוידע ובנו היה בניהו יהו הוא השם זעיר ידע הוא יסוד שבכל ספירה מלשון (בראשית ד) והאדם ידע את חוה אשתו שהיא יסוד אבא ובניהו הוא ביסוד זעיר כ"ן יהו הוא יסוד זעיר של אמא המן שם ב"ן לכן לקרא ג"כ ב"ן יה"ו ב"ן שהוא ב' שמות של הויה במלוי ההין עולה ב"ן כל אחד מהם שהם ביסוד בינה שהיא בינה ולכן מת בקצרות שנים כשנתגלגל בן יהוידע בינוקא שהיה בנו של רב המנונא סבא ומת מפני שהשלים נשמתו באותו זמן. ובגלגול ראשון ג"כ מת בקצרות שנים בימי שלמה כשהיה בניהו מפני סיגופים שעשה זש"ה (שמואל ב כג) והוא הכה את הארי בתוך הבור ביום השלג ר"ל שהטביל עצמו ביום השלג נגד יצ"הר שהיה מדיחו עד שהכה אותו והוא נגד יצ"הר וז"ס תפוח דארח בהו קב"ה כשהם מעלמא דנוקבא ארח בהו הקב"ה ונכלל נשמתם בשכינתא והנה יצחק היה מעלמא דנוקבא כמ"ש (בראשית יח) שוב אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן וע"ז נעקד כמעט שיצאת נשמתו עד שאח"כ אמר הקב"ה (שם יז) וגם נתתי ממנה לך בן ותלה אותו בו לכן היה אח"כ וגם שמואל ניתן לחנה (שמואל א א) ונתת לאמתך זרע אנשים וכה"א (שם) ויהי לתקופות הימים ותלד חנה בן וכתיב (שם) אל הנער הזה התפללתי ויתן י"י לי דייקא את שאלתי ולכך כמעט שלא נהרג ולולי שאמרה חנה בי אדוני תלוי העון אל הנער הזה התפללתי ועלי מחל לה

ותאכל האש בקצה המחנה. במסכת שבת (דף קו) מת אחד מבני החבורה ידאגו כל החבורה אמרי דמית גדול אמרי דמית קטן (משלי יב) דאגה בלב איש ישחנה פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר ישחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים וקשה הא בגמרא פרק חלק הקורא בספרים חיצונים אין לו חלק לעו"הב ומקשה בגמרא מ"ט אלימא משום. דכתיב לא תיעול דויא בלבך דגברין גוברין קטיל הא שלמה נמי אמרה דאגה בלב איש ואי לאו דקאמר קרא הכי הוי אסור למקרי בספר בן סירא משום הכי א"כ קשה איך אמר לנו שלמה דבר שאינו צריך אבל בא שלמה להודיע לנו דין זה על מת א' מן החבורה ידאגו כל החבורה ז"ש דאגה בלב איש ותרווייהו איתנהו ישיחנה מדעתו במה שישחנה לאחרים בזה הוא מסיח דעתו מן הדאגה לכן כתיב בשין ולא בסמך שאם היה הפי' על מסיח מדעתו הל"ל בסמך אלא תרווייהו איתנהו ובמה שפורט מעשה של המת אתמר במדרש שמכניסין אותו למעל"ה בזה לעולם הנשמות ונמצא כשיהיה לו מנוחה אזי גם לבני החבורה יש להם מנוחה ז"ש (ישעיה נז) יבא שלום אזי ינוחו בלשון רבים על משכבותם שגם כל בני חבורה שלו יש להם מנוחה הן בני חבורה שבזה העולם הן בני שבעו"הב לכלם יש להם מנוחה ז"ש אח"כ בלשון יחיד (שם) הולך נכוחו שהנשמה הולכת ישרה דרך נכוחה נמצא בס' הקדמונים כשרואין נשמות של צדיקים בני חבורתו שהאדם בזה העולם רוצה לחטוא ולא יהיה לו מקומו המיוחד לעו"הב כי לכל אחד יש לו מקום מיוחד לעו"הב אצל מי יהיה סועד ומצטערין עליו ז"ש (שם) דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם ניחומים לו ולאביליו מאן אינון אבל הם בני גילו וחבורתו שיודעים מקום מנוחת הצדיק מצטערים עליו ועתה שחוזר ועושה תשובה משלמין ניחומים גם כן לאביליו ולפי שכל אחד מן הקצוות. אלו יש פנים לכאן ולכאן נשמת גדול אזי יאמר נא ישראל אם בארזים נפלה שלהבת וכו' בקטן אזי מן הקללה מתחילין מן הקטן וכדי שלא יאמר כל א' להקל לכן אמר אמרי לה גדול ר"ל הן כשמת גדול הן כשמת קטן לעולם מורא זו יעלה על ראש בני החבורה לחומרא ויעשה תשובה ז"ש ותבער האש בקצה המחנה חד אמר בקצינים שבמחנה שהם הגדולים והאספסוף הם על זקנים אספה לי שבעים איש מזקני ישראל או מן המוקצה שבמחנה וע"ד מ"ש במדרש פ' ויגש כד דמך וכו' שבטים מציאה מצאו (בראשית מב) ויצאו לבם אנו שאבדנו את ר' סימון עאכ"ו. הענין ע"פ הקבלה ענין כסף משנה על סוד ניצוצות נשמות שלקטו אבותינו במצרים יהיה בענין מציאת הכסף שלהם מצאו ניצוץ טהור ואפ"ה יצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו את ר' סימון עאכ"ו (איוב כח) כי יש לכסף מוצא (דברים ח) על כל מוצא פי י"י (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם מסיטרא דעץ החיים אבל בדרך הדרש ע"ד מברכין על הטובה מעין על הרעה והנה שבטים שמצאו מציאה ויש להם לשמוח באשר הוא שם ואפ"ה תרדו על העתיד אולי משגה הוא אנו שאבדנו את ר' סימון שהוא עתה לפי הנראה רעה גדולה עאכ"ו שיש לנו לפחד ולחרוד אולי הוא מטעם שמפני רעה העתידה לבא על כל צרה שלא תבא שיש לנו לדאוג שמפני הפורעניות מת ר' סימון ולא להקל עליו ולומר שמיתתו תהא כפרה לומר (שמות יט) ונפל ממנו רב טול רב שאז כי חמת מלך מלאכי מות (משלי טז) ואיש חכם יכפרנה על כל הדור ויש לנו לפחוד מפני הדין

והאספסוף אשר בקרבו. שנתאוו לע' זקנים