מגלה עמוקות חלק ב מז

צירופים ועולים ויורדים בסוד (בראשית כח) מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה י"י נצב עליו וכן לחם הפנים וא' בן המצרי דרך המלך לאכול פת חמה ועתה פת צוננות לא פחות מט' ולא יותר מי"א רזא דמהימנותא בספר יצירה עשר ספירות בלי מה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר והוא יצא מכללא דמהימנותא וינצו במחנה כתיב במסורה וינצו שניהם כי אלו השנים כבר נצו וכבר נעו במחנה בשביל מקום מקדש וברזא דמתניתין קין הוא כלל של כל האומות והבל כלל של כל ישראל לכן כשחלקו אלו השנים יחד איש מצרי מסטרא דטוב איש ישראלית מסטרא דרע ויקוב בן האשה את השם ויקלל לכן הביאו אותו אל משה שהי' מסטרא דהבל וחשוב חשבון ראשי אותיות מן ויקוב עד אל משה הרי ל"ז מנין ל"ז אלקים שבמ"ב מנין ה"בל לכן הביאו אותו אל משה לנקו"ם נקמת עצמו הקב"ה א' הוצא את המקלל ומשה לא עשה כן רק ויוציאו ישראל אבל כלא רזא חדא משה כללא דישראל וגבי משה אתמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא דייקא שהיה מן טוב של הבל (תהלים פה) גם י"י יתן הטוב (שם עג) אך טוב לישראל כי מאילנא דעץ הדעת טוב ורע נחלק האילן לשני מחנות כמ"ש ביעקב (בראשית לב) ויקרא שם המקום ההוא מחנים מסיטרא דימינא טוב מסיטרא דשמאלא רע ז"ס גבי יתרו (שמות יח) וישתחוו וגו' איש לר"ע ה"ו כי ראה משה שיתרו היה מן רע שבקין ובא למתק ולאחזו בטוב לכן א' (שם) ויחד יתרו על כל הטוב"ה שישראל אחזו בטוב ויחד שם שמים באמרו (שם) כי גדול י"י מכל אלהים כי בדבר אשר זדו והרשיעו בשמא גליפא באותו דבר בעצמו שלח דבר ויתירהו ז"ש בזוהר נפק מכללא דכלא מכללא דמהימנותא מכללא חולקא דישראל. ואפשר שג' אלו בזוהר הן ג' דיעות שבמדרש רבה ותנחומא שהביאו רש"י שבמתניתא תנא שיצא מבית דינו של של משה חייב ז"ש נפק מכללא דחולקא דישראל כי משה הוא כלל של כל ששים רבוא של ישראל שמבית דינו יצא חייב נמצא שמכללא דכל ישראל יצא ז"ש בתוך בני ישראל שהיה בכלל ישראל ועתה נפק. אח"כ אמר מעולמו יצא ז"ש בזוהר נפק מכללא דכולא של כל העולם אח"כ א' מפרשה שלמעלה יצא דעת ר' ברכיה שאמר מפרשה שלמעלה יצא כי סוד לחם הפנים הוא רזא דמהימנותא ועתה יצא מרזא דס' יצירה דאית בי' י' ולא ט' י' ולא י"א והוא פגם באמרו פת צוננת ט' וי"א כההיא דתנינן וא"כ דעת הזוהר בג' לשונות ג' הנאים שבמדרש או אמר ג' יציאוץ לקבל ג' קטרין דיליה נ'ר'נ' נפק מכללא דחולקא ישראל לקבל נפש (קהלת יב) כי זה כל האדם (בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה של כל אחד יש חלק בנפש נפק מכללא דכולא לקבל רוח לרוח ממללא (לאיוב לב) רוח הוא באנוש (שם יב) רוח כל בשר איש נפק מכללא דמהימנותא דא רזא לנשמתא בה תליא כל מהימנותא עילאה ותתאה לכן צוה הקב"ה הוצא את המקלל מחוץ למחנה דרז"ל חוץ משלש מחנות לקבל ג'. או מ"ד מעולמו יצא פגם בג' קיטרין תתאין ר' ברכיה א' מפרשה שלמעלה ג' קיטרין אמצעין מבית דינו של משה ג' קיטרין עילאין תלת גוי תלת כולהו אתנייהו מעולמו לקבל ה' אחרונה מפרשה שלמעלה ו' של שם שהוא לחם הפנים ו' מול ו' ב' מערכות מבית דינו של משה הוא ב"ד דלעילא ה' ראשונה של שם ז"ש במדרש כבר נאמר למשה בסיני מהו דינו הוצא את המקלל וקשה והיכן הגיד למשה הוצא המקלל ע"פ הזוהר שהמקלל היה מלובש בנחש וסמאל וכל סטרין בישין והוא בא משורש נחש ובשעת הר סיני פסקה זוהמת נחש מן העולם ולפי שהמצרי היה קין וזה גם כן היה בסיבוב שלישי שלו לכן אמר הוצא אותו מחוץ לג' מחנות לקבל ג' גלגולים שלו. במדרש (קהלת י) גם במדעך מלך אל תקלל זה משה ובחדרי משכבך אל הקלל עשיר זה משה שהעשיר מן פסולת של לוחות כי עוף וגו' רזא דהאי קרא אד"הר פגם בד' אתוון קדישין במחשבה מעשה קול דיבור כדאי' בתיקונים על פסוק (בראשית ג) וישמעו את קול י"י אלקים י"ה דתמן מחשבה מצרפה למעשה ולדעתי ד' אלה הוצרך אח"כ להתגלגל בג' אבות הקדושים באברהם ניתקן במחשבה דאיהו י' לכן נתנסה בי' נסיונות וישראל כשפגמו בי' עלייהו איתמר (במדבר יד) וינסו אותי זה עש"ר פעמים והתרעם עליהם משה באמרו (דברים לב) צור ילדך תשי בי' קטנה ושם פ' שצח אמר (במדבר יד) ועתה יגדל נא בי' רבתי להגדיל כת אדני דאיהי מחשבה חכמה כ"ח מ"ה וביצחק נתנסה במעשה ביעקב בקלא הקול קול יעקב ביעקב ניתקן הקול דא סלם דא צלותא דבר נש ובמשה ניתקן הדיבור כד"א (שמות ו) הן אני ערל שפתים וכמ"ש משה (שם ד) לא איש דברים אנכי לתקן הדיבור לכן ניתנה התורה ע"י וידבר את כל הדברים ובפסוק זה נרמזו ארבעה אלו גם במדעך מלך אל תקלל סוד המחשבה בי' של שם ובחדרי משכבך סוד מעשה אל תקלל עשיר דא ה' של שם מתמן זהב יאתה (יומא נב) הרוצה להעשיר יצפין נקרא חדרי משכבך על סוד הנשמה שבאה מבינה (איוב לב) נשמת שדי תבינם על הנשמה איתמר (מיכה ז) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך (משלי כב) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך על הנשמה אתמר (שיר ג) על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי כי הנשמה הולכת בכל יום לעילא (קהלת י) כי עוף השמים יוליך את הקו"ל דא ו' של שם קלא סליק בשית ונחית בשית שית עזקאין (שם) ובעל כנפים יגיד ד"בר דא ה' אחרונה עלה אתמר (ישעיה ט) דב"ר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל כי בכל מקום שישראל גלו (חבקוק ג') לפניו ילך דב"ר שלח דב"ר ויתירהו בסוד שהכל נהיה בדבר"ו ממש לקיים קרא (בראשי' לז) ואביו שמר את הדב"ר אתר דא בעי שימור שלא לטמא את מקדש י"י השוכן אתם בתוך טומאתם

חטא המקלל לפי דברי הזוהר דפגם בה' היה חטאו חטא של אנשי סדום כתיב הכא הוצא