מגלה עמוקות חלק ב מה

אהאי קרא ענין נפלא והיתה לאהרן ולבניו שתוספת נשמה של ישראל יש לאהרן כל השנה כי ת"ח נקראין ק שבתות וי"ט

בזוהר ויצא א"ר יהודה נפק מכללא דחולקא דישראל נפק מכללא דכלא נפק מכללא דמהימנותא. כוונת המאמר ע"פ המדרש הנגלה הביאו רש"י ויצא ר' לוי אמר מעולמו יצא ר' ברכיה אמר מפרשה שלמעלה יצא ררך המלך לאכול פת חמה אפשר פת צוננת לא פחות מעשר ולא יתר מאחד עשר במתניתא תנא מבית דינו של משה יצא חייב. ע"ד השכל כוונת אלו הג' הקדמה להרב המורה שהתנועות הם שנים אם מעצמו אם מזולתו הנה יש להתעורר על דברי שמקלל ומקושש היה בפרק אחד כמ"ש ויניחוהו אותו ולא מקושש כי ידעו שהמקושש במיתה רק לא ידעו באיזה מיתה וכאן לא ידעו כלל ואיך אפשר שיצא מפרשה של מעלה שהיה הצווי ביום שהוקם המשכן כמ"ש ר' לוי בגיטין פרק הניזקין ח' פרשיות נאמרו בו ביום פ' כהנים ופ' טמאים ופ' רוח ופ' פרה וכו' נמצא שפרשה שלפניה נרות ולחם הפנים נאמרו בחודש הראשון בשנה השנית ומקושש היה בשבת ראשון שיצאו ממצרים וכן על מתניתא שיצא מבית דינו של משה שיצא שנטע אהלו למטה דן והשיב לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם ולא לבית אמותם והרי פרשת דגלים בחדש השני היה. ותו אית לשאלא בי' ולאסתכלא ביה בתוך בני ישראל פרש"י שנתגייר הלא ראה (שמות ב) כה וכה וירא כי אין איש שסופו להתגייר וגם הלא הדין פשוט בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך והלכה גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנוי' בין באשת איש הרמב"ן תירץ שנתגייר כמו שאר ישראל שבאו במילה וטבילה והרצאת דמים כי בג' אלו נכנסו ישראל בברית סי' מה שאמר הקב"ה (שם ד) את המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות במטה נרמזו ג' אלו לכרות ג' קליפות שבשביל ג' אלו אין דורשין בעריות בג' ולמצרים ירדו (בראשית מב) לראות את ערות הארץ ממש ולזה נתכווין יוסף (שם) ויאסור אותו לעיניהם (שם) ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי כי צריכין הם למרק ולזכך זוהמת את ערות הארץ שנחלקת על שלישים על כולו ל למגנא אמר משה לפרעה (שמות ח) דרך שלשת ימים נלך במדבר הן הן גוליירין בישין ובמדבר ל מקום (דברים ח) נחש שרף ועקרב ובשעה שעמדו על הר סיני משם ירדה שנאה לא"ה אמר משה (שמות יט) היו נכונים לשלשת ימים וקא דריש ההוא גלילאה (שבת סד) בריך רחמנא דיהיב לון אא עול ג' קליפות דאגוזא לכן הוצרכו ישראל להכניס דרך ג' אלו ולפי דברי הרמב"ן פירוש תוב בעצמו הקושיא ויצא בן אשה הישראלית נפק מכללא דחולקא דישראל ונעשה גוי והטעם שיצא לתרבות רעה לפי שבא מזוהמא דזרעא כמ"ש ר' יהודא בזוהר מכאן אולפינא מאן דאתי מזוהמא דזרע לסוף גליא קמיה כולא מאן גרים לי' זוהמא דחולקא בישא דאית ביה ז"ש הטעם שיצא לפי שהוא בן איש זוהמא דזרעא ואותו זוהמא דזרעא גרמי' ליה שיצא עתה טינא שבלבו לחוץ ועד עתה הי' בתוך בני ישראל ר"ל שהיה בסתר ולא היה ידעו כי הוא מין עתה יצא המינות לחוץ מה שהיה עד הנה בתוך בני ישראל או שהוא מתרץ תירוץ הרמב"ן למה נקרא בן איש מצרי הלא בן בתך הבא מן הגוי נקרא ישראל ותירץ שגירותיו היה כמו שאר ישראל באותו דור שהיו צריכין להתגייר במילה וטבילה והרצאה גם הוא היה גר בתוך שאר בני ישראל ועתה יצא לחוץ מכללא דישראל גם בא לתרץ והוא בן איש מצרי ר"ל על אותו מצרי שאמר משה (שמות ב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש שסופו להתגייר אבל זה הוא בן איש מצרי. וא"ת והלא צפה משה כי אין איש שסופו להתגייר אבל זה לבד נולד מעיבורו של אותו רשע כשהכה את המצרי וכבר היה בעולם וממנו ואילך לא יהיה שום איש שסופו להתגייר ז"ש בתוך בני ישראל זה האיש כבר נולד והיה באותו פרק בתוך בני ישראל ומ"ש שם וירא כי אין איש ממנו ולהלאה קאמר או יאמר והוא בן איש מצרי וחוזר ומפרש מי הוא האיש המצרי לז"א בתוך בני ישראל ר"ל אותו מצרי שהכה משה שארז"ל (שם) ויך את המצרי ויטמנהו בחול אלו ישראל שנמשלו לחול מה חול זה כשזורקין כלי חרס בתוכו הוא שותק כן ישראל נדמין לחול שאינם מגלים שום דבר וא"כ אותו מצרי שטמן משה בחול ר"ל בין בני ישראל האיש היה בן אותו המצרי שטמן משה בתוך בני ישראל או ירצה לפי שיש להקשות מאי היה משה מסופק אם היה חייב מיתה הוה למילף מק"ו (שם כא) ומקלל אביו ואמו מות יומת וכבר בדרושים הקודמים אמרתי על זה הרבה דרכים והפשיטו שאין עונשין מן הדין ז"ש ויניחוהו במשמר לפרוש ע"פ י"י ר"ל יודע היה משה שמקלל במיתה מק"ו דאב ואם רק שאין עונשין מן הדין לכן הניחו לפרוש שמפרש לו הקב"ה בפירוש ולא מכללא אבל עתה בעינא לחדשא מילין שיש עוד להתעורר מאחר שלא היה יודע משה את המקלל במיתה כמו מקושש א"כ ה"ל התראת ספק ולא שמיה התראה בשלמא למ"ד מותרה לדבר חמור מותרה לדבר קל ניחא אבל למ"ד לא הוה מותרה מאי איכא למימר ואפשר ליישב האי ספיקא שהכתוב מתרץ מאי היה הספק ויצא בן אשה הישראלית והיו מסופקין בזה האיש אם לדונו כעכו"ם דקי"ל בן נח אזהרתו זו היא מיתתו וא"צ התראה ז"ש בן איש מצרי וא"כ יש לדונו כגוי שאין צריך התראה או לדונו כישראל לפי שהוא בתוך בני ישראל כי אין חוששין לזרע האב גם ק"ל בן בתך הבא מעכו"ם קרוי בנך וע"ז הדין בעצמו היו מסופקין כי עדיין לא נפסק דין (דברים ז) כי יסיר את בנך מאחרי בפ' ואתחנן וזה בעצמו היו צריכין לבא א' משה לכן סמך שם אמו כי משה ראה