מגלה עמוקות חלק ב ד

האופן הי"ג בסודי רזא אות א' היא סוד סוף תוך ראש כזה אות א' היא מן הגרון אחה"ע ל' היא מן מוצא דטלנת באמצע הפה פ' הוא מן בימ"ף שהוא בשפתים תחלת הפה ובאותו היום שהוקם המשכן תיקן משה (תהלים צא) יושב בסתר עליון ס'ת'ר דייקא שהיא ס"וף ת"וך ר"אש וזה פי' הפסוק ויקר אל משה ומה היא היקר אות אלף שזכה משה באותו היום לג' קטרין סוף תוך ראש הנרמזים במלת אלף ז"ש וידבר ה' אליו שכן ג"כ שם של ה' התחלתו בסוף המספר שהיא י' ונרמז ג"כ בו סוף תוך ראם כדאיתא בסודי רזא בארוכה ששם של הויה נרמז בו סוף תוך ראש

האופן הי"ד ע"פ הזוהר (קהלת יב) ביום שיזועו שומרי הבית והתעוותו אנשי חיל שביום החורבן נתנה י' מרגליתין שהם י' הרוגי מלכות ז"ש ויקר אל משה מה הוא היקר א' זעירא שהיא בגי' ר"ע שיצא נשמתו בא' והטעם שהראה באותו יום נשמתו של ר"ע מאוהל מועד על עסקי אוהל מועד דזמין להתמשכן ובאותו יום נמסרו ר"ע וחביריו וכן צורת א' הוא י' קרי בי' ויקר י' שהראה הקדוש ברוך הוא היקר של י' מרגליתין ז"ש אוה"ל מוע"ד בגי' יוס"ף כדברי ר"ש בבראשית שי' הרוגים לא היו בני יעקב רק י' בנים של יוסף שיצאו מן י' אצבעותיו ז"ס (בראשית מט) ויפוזו זרועי ידיו מידי אבי"ר יעק"ב בהיפוך אתוון ר"ע משם רועה אבן ישראל וכן אתמר (שמות כא) וגונב איש ומכרו ונמצא בידו דייקא ויפוזו זרועי ידיו ז"ס (יומא יא) טובן צפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים ר"ל אותן ניצוצות שיצא מצפורני של יוסף הם יותר טובים מן אחרונים שיצא בדרך כל הארץ מבטן אמו

האופן הט"ו איתא בסודי רזי י' כנוין יש להקב"ה (ישעיה נט) וכובע ישועה בראשו הרי ראש עין ה' אף ה' פני ה' יד ה' לב ה' מעי המו ותחת רגליו אוזן ה' פי ה' ובסודי רזא קחשיב שפה ולא קחשיב אף מוצא שפתיו לא אשכח ואני אומר היינו פה והוי ליה לחשוב ג"כ אצבע אלהים ונמצא שיש י"ב כנוין כמו שיש י"ב כנוין לשמים וארץ לדעתי (קהלת ז) זה לעומת זה עשה אלקים אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ שיש לאלקינו כנוים שבהם מתלבש הקב"ה כמו שיש לשמים וארץ ושיעור קומה נחלקו לי"ב ז"ה שמי ז"ה דייקא ולפי סודי רזא דקחשיב י' כנוים הם י' לבושין שלבש הקב"ה ולפי"ז יהי' פי' הפסוק ויקר אל משה תרגום של כבוד הוא יקר (שבת קיג) ר' יוחנן קרא למאנא מכבדותא וז"ס כבוד ה' מלא את המשכן כשתמלא אותיות שם בן ד' הם י' וז"נ במילת א על אותיות הוי"ה שהם כבוד ה' דמתרגמינן יקרא דה' לבושא דיקר וכן רוחב המשכן היה י' ואותו היקר שהם לבושין וכנוין דקב"ה הראה למשה ככל אשר אני מראה אותך אותך דייקא שמשה היה י' אמין את תבנית המשכן שהיה ג"כ י' אמות וז"נ באלף זעירא שהיא צורות יוד אותו היקר היה ג"כ אל משה וכן וידבר ה' אליו הדיבור היה למעלה מי' ארון ט' וכפורת י' שמעולם לא ירדה שכינה למטה מי' וכן מאוהל מועד שהיה גם כן י' ז"ש מאוהל מועד לאמר

האופן הט"ז איתא במדרש (משלי כ) יש זהב ורב פנינים שהנשיאים התנדבו למשכן והיתה נפשו של משה עגומה שלא התנדב והשיב לו הקב"ה לגדולה מזאת אתה מתוקן שיהיה אצלך הדיבור וז"ש (שם) וכלי יקר שפתי דעת המד' הזה נדרש גם כן טעם על אלף זעירא נסתלק אות אלף כאלו אינו ויהיה פי' הפסוק ויקר אל משה שנתן הקב"ה למשה כלי יקר יותר מצ"ג כלים שעשו הנשיאים ומהו היקר וידבר ה' אליו שהיה הדיבור אצלו וזה חביב יותר ממה שהתנדבו הנשיאים ומזה הטעם מאוהל מועד לאמר האמירה היה יותר טוב ממה שהתנדבו מאוהל מועד בעצמו וטעם אלף זעירא הוא סוד הדעת של זעיר שנקרא זעיר וזה היה כלי יקר שפתי דעת

האופן הי"ז ככל אשר אני מראה אות"ך דייקא שמשה בעצמו היה לבוש תבנית המשכן שזכה לסוד הדעת ולכן זכה ללחת העד"ת חסר ו' שהוא בהיפך אתוון דעת וכן ג"כ תבנית המשכן בזה אופן מ"ח קרשים היה במשכן וכל קרש היה י' אמות הרי י"פ מ"ח הרי ת"פ ומשה שזכה לסוד הדע"ת שהיא חשבון ת"פ חסר א' יהיה פי' הפסוק ויקר אל משה לבושא דיקר נתן הקב"ה למשה שהוא סוד הדעת א' זעירא שמורה שהוא חסר א' וידבר ה' אליו שהוא סוד הדעת אספקלריא המאירה וז"ש מאוהל מועד היה ג"כ זה החשבון רק שמשה היה חסר א' וזהו אלף זעירא אלף זעירא היה לבושא יקר של משה משיעור קומה של משה. וטעם מספר ת"פ שהיה במשכן לפי שבשעת עשיית עגל (משלי ה) רגליה יורדות מות ת"פ מחנות של לילית הוצרכו לתקן בת"פ אמות של משכן ולכן נצטוו לבנות המקדש ת"פ שנה (מלכים א ד) מיציאת מצרים ויביאו המשכן אל משה ודרשו (משלי לא) רבות בנות על מ"ח קרשים שהיה במשכן כמנין חי"ל (שם) ואת עלית על כלנה זה משה וסוד הדעת עלית, דייקא דהכי סליק בחושבנא רק שהוא חסר א' וזה אל"ף זעירא

האופן י"ט כתבתי לעיל פ' פקודי שממשכן עד מקדש היו שנים כמנין ת"פ חסר א' וכן ג"כ ממקדש ראשון עד מקדש שני ג"כ ת"פ שנה וכן ג"כ משכן העדת בהיפוך אתוון הדעת ז"ש (שמות לח) אלה פקודי המשכן משכן העד"ת ת"פ אשר פוקד על פי משה וכן ג"כ תיבת מעשה בראשית עד ארץ ושמים הם ת"פ כמנין שנים מיציאת מצרים ועד בנין המקדש שאז אתמר (מלכים א ז) ותשלם כל המלאכה לא אמר ותכל כי בשעת המקדש נשלמו מלאכת שמים וארץ ללמדך ששקולה מלאכת המשכן כשמים וארץ לכן אמר