מגלה עמוקות חלק ב כט

כדאיתא במדרש רבה במדבר

פס"ח נחלק לד' פעמים דג"ל ובכל דגל יש בו ג' כתות הרי סוד רתיכא עלא העומד' (מלכים אז) על שנים עשר בקר והים עליהם אל אותו הבקר רץ אברהם לתקנו וראה ג' אנשים נצבים בכל פתח ופתח כי בית של אברהם אבינו מפולש הי' מד' רוחות ובכל רוח ג' אנשים והוא רזא עלאה ישראל יצאו ממצרים לתקן אות ברית (שמות יב) והי' הדם לכם לאות ז"ש (דברים ו) ואותנו הוציא משם על אות ברית קודש כי באו למצרים לתקן ערות הארץ ולאו למגנא אמר יוסף מרגלים אתם ניבא וידע מה ניבא שמרגלים חזרו וניערו לקלקל העיסה כמ"ש (שם א) בשנאת ה' אות"נו (במדבר יג) וישיבו א"ותם וכה"א (שם) וישלח אות"ם משה אותם דייקא שרצה לתקן עולם במלכות שדי שלא יפגמו באות ברית שהוא בסו' שם של שדי דאתמר גבי משה (שמות ג) וזה לך הא"ות כי אנכי שלחתיך לתקן אות זה לכן (שם יג) ויקח משה את עצמות יוסף שלא יכלו לצאת משם עד שלקחו ארונו של יוסף עמהם בסוד (שם לז) ויתנכלו או"תו להמיתו ויתרו אמר (שם) וא"יו למה ז"ה כי הוא השלים למדת יוסף עזבתן את האיש. בזוהר חדש פרשת כי תשא דף פ"ו ד' גאולות. קידוש על היין לקבל דוד. הגדה לקבל יעקב ברכת המזון לקבל יצחק. הלל הגדול לקבל אברהם. מתתא לעילא סליק כגוונא דא. מצה לקבל יצחק. סוכות לקבל אברהם. שבועות לקבל יעקב. ר"ה לקבל יצחק

(שיר ג) מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל. האי קרא קשיא להיות הקדמה אחת מונחת שאין לעשות דמיון רק משני דברים שהם תחת סוג אחד כמו שאמרו הקדמונים ע"פ (קהלת ג) ומותר האדם מן הבהמה אין א"א לומר יתרון לאדם על הבהמה לפי שאינם תחת סוג א' ז"ש ומותר האדם שיאמר האומר שיש מותר לאדם מן הבהמה אין דבר זה אינו לפי שהבהמה הכל הבל והאדם יש לו מעשים טובים שאינו הבל וא"כ איך בא לדמות ישראל אל עשן ואל מיני קטורת שהם תחת צומח ודומם והאדם הוא חי מדבר. על ד' דברים נגאלו עבור לשון הרע ז"ש מן המדבר. בזוהר ע"י עשן נודע שתפלתן מקובלת כשהי' הולך העשן שוה בשוה ז"ש כתמרות עשן. או רומז על ד' דברים שיש בתורה. הא' מן ענוה ז"ש מן המדבר כמ"ש ממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. הב' (משלי יג) הון מהבל ימעט זה כתמרות עשן צבחר צבחר ושלא לבחור (שם כט) רועה זונות, יאבד הון של תורה שמועה זו נאה וזו אינה נאה ז"ש מור ולבונה שנתמררו ידיו. ד' בזמן שהיו ישראל במקדש היו רואין שתפלתן מרוצה מעשן המערכה כמ"ש בזוהר חדש חד מן הני ג' דברים שסימנם עק"ב ע"שן המערכה ק"רבנות שהי' בא ארי רבוץ ע"ג מזבח ב"רכת כהנים ועתה (שם יח) מות וחיים ביד לשון (שם י) שפתי צדיק ידעון רצון אם שגורה תפלתו בפיו ז"ש מי זאת עולה מן המדבר שמן דיבור יודעין אם תפלה עולה כמו שהיה מורה תמרות עשן בזמן שב"המ קיים

דרשה זו דרשתי יום אחרון של פסח שפ"ג שנשרפו בתים רבים פה ק"ק קראקא לילה ראשונה של ח"המ יותר מג"ן בתים של אבנים. ברשות אל דגול מרבבה. המציל נפשותינו מן השעות הרעות מחמש גוליירין בישין מים חרב רעב דבר אש להבה: וברשות התורה הקדושה מתחת כסא הכבוד היא חצובה. וברשות חכמים ונבונים השונים בהויות אביי ורבא עד היסוד בה. וברשות העדה הנאמנה האהובה החשובה. הדור אתם ראו בתים רבים לשמה ולחורבה. (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' ולהט אותם היו' הבא. שובי שובי (ירמי' לא) הבת השובבה (איכה ג) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה. על מה ועל מה הפרעניות בא. אשאלה מענה לדרוש בענינא דיומא. סדרא תנינא בשיר השירים אשר לשלמה. בפסוק (שיר ב) קול דודי הנה זה גו' (שם ח) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה גו' (שם) מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה

במדרש חזית ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר בשעה שבא משה לישראל ואמר להם בחודש הזה אתם נגאלין א"ל אדונינו משה היאך אנו נגאלין הלא ת' שנה נשתעבדו ישראל ולא עבדו רק רד"ו שנה. הקדמה אחת מונחת בעקידה שער מ"ז מאריך בששה דברים שצריך לכל בן דעת להכשיר ולהכין עצמו א' מז' צידים אבל האחרונים באו והעמידו על שלש והם ג' הכנות וסימן (ישעי' כו) חבי כמעט רגע עד יעבור זע"ם. בזוהר שיר השירים ש' מאתוון רברבין דבההוא יומא אתערותא דאבהן. ז"ש קול דודי הנה זה בא הוא שירתא דשיר השירים מדלג על ההרים הם האבות הם המעוררים שיר זה ועיקר התעוררות של יעקב שלימא דאבהן שהוא משולם באבות חבל נחלתו לכן ש' מתלת רישין לקיבלי' ז"ש (שיר ב) הנה זה עומד אחר כתלינו על יעקב שהעמיד י"ב שבטים שאמר (בראשית כח) אין ז"ה כי אם בית אלקים (שם לב) ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים ז"ה והטעם שהוא עיקר לפי שהוא (שיר ב) משגיח מן החלונות חלו נא פנ"י א"ל (בראשית לב) ויקרא יעקב שם המקום פניאל (במדרש) דומה דודי לצבי מה צבי זה מדלג מהר להר מבקעה לבקעה מסוכה לסוכה מאילן לאילן מגדר לגדר כן הקב"ה מדלג ממצרים לים מים לסיני מסיני לאוהל מועד אפשר שהכוונה לפי שנחלקו עמודי עולם מתי נאמר שיר השירים כדאיתא במדרש חזית וכולהו איתנייהו שנאמרה בליל ט"ו ביציאת מצרים ואחר כך על הים ואחר כך על הר סיני גם בשעת הקמת המשכן באוהל מועד ובמקדש קו"ל דוד"י בגי' יוד פעמים ה' וה' פעמים יוד הרי ק' ו פעמים ה' ה' פעמים ו' הרי ס' סוד (שמות טז) ויורהו ה'