מגלה עמוקות חלק ב כו

שבההיא ליליא מתכנשין כל פמליא דלעילא כד בר נש משתעי במפקם ממצראי ע"ש פ' בא. ולדעתי מתורצת הקושיא ששואלין ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים התורה מצוה לספר ביציאת מצרים והקשה אח"כ לתנא וכי מה יצטרכו לספר מאחר שהכל יודעין וחכמים ונבונים והלא מי שעושה דבר שאינו צריך נקרא הדיוט לזה השיב תירוץ הזוהר אע"ג דחשיב בר נש בלבי' לא עביד מידי עד דאפיק בפומי' דההוא קלא בקע רקיעין ומחבר טינרין ומלאכים מקבלין דין מן דין ואומרים דא מלה דפלוני וקב"ה משתבח בי' בההוא בר נש ואמר לי' (ישעיה מט) עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר ז"ש שכל המספר ביציאת מצרים בפיו בקע רקיעין והרי זה משובח מפמליא דלעילא ז"ש (משלי ט) שלחה נערותי' הן הן (אסתר ב) שבעה נערות הראויות לה לאסתר המלכה שלבשה מלכו"ת הן ז' היכלות שהם על גפי גם על כסא בסוד עולם הבריאה ז"ש שכל המספר ביציאת מצרים הרי ז"ה משובח נוטריקון ז' היכלות בסוד (בראשית כח) ויצא יעקב מבאר שבע ויפגע ואין פגיעה אלא תפלה ואמר (שם) אין ז"ה כי אם בית אלהים שהולכת התפלה דרך ז' היכלות וז"ה שער השמים כי דרך ז' שערים הן הן ז' קולות של (תהלים כט) הבו לה' בני אלים הן הן ז' שמהן א'ב'ג י'ת'ץ דרך שם הולכת התפלה וכן אין אוכלין מצה רק אחר ז' ברכאן מזה הטעם (ירושלמי) האוכל מצה בע"פ כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו כי גם שם צריכה הכלה ז' ברכאן לפי שהכלה עומדת לקבל שכינה שנקראת בת שבע כלולה מז' ברכאן ולכן סוד נשים ז' מסכתות כלולה מז' קני מנורה. וא"כ קשיא למה אין הבן שואל רק על ד' קשיות אלו והלא הרשע בעצמו שואל מה העבדה הזאת לכם. ואיתא בטא"ח העב"דה חסר ו' אמרתי הטעם לרמוז ששואל לכל השינויים שרואה הגעלת כלים ע"שיית מצה ב"יעור חמץ ד' כוסות ה"סבה ואיתא באבודרהם י"ב קושיות יש ואמר (שמות יג) בעבור ז"ה עשה ה' לי י"ב שאלות יש בזו הלילה ולמה אינו שואל הבן רק ד'. ברוך המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה לעמו ישראל וענין התורה נחלקת לארבע חלקים הן הן ד' לבושי התורה ארבע נכנסו לפרדס פשט ראי' דרוש סוד הן הן ארבעה בנים שכנגדן דברה תורה ונחלקת לד' רביעי' והוא סוד נהר היוצא מן עדן גן שהן ג"ן פרשיות שבתורה ונחלק לד ראשים שהן ד' דרכים אלו אחד חכם הלומד סודות של תורה ואחר רשע הלומד ראיות ומופתים שהוא ע"ד השכל וא' תם שהוא רוצה לדרוש התורה וז"ש (תהלים יט) תורת ה' ת"מימה מ"שיבת נ"פש ע"דות ה' נאמנה ר"ת תמנ"ע והוא ע"ד מ"ש בסנהדרין ע"פ (במדבר טו) והנפש אשר תעשה ביד רמה שהי' מנשה יושב ודורש באגדות של דופי לא הי' לו למשה לכתוב (בראשית לו) ואחות לוטן תמנע ז"ש תורת ה' תמימה ר"ל מי שיודע בתמימות (תהלים קיט) תמימי דרך ההולכים בתורת ה' אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו שדורשין התורה משיבת נפש על נפש אשר תעשה ביד רמה ודורש באגדות של דופי זכינו לדין שהתם הוא הלומד דרושים של תורה ושאינו יודע לשאול הוא בן שלומד שטחיי ופשט של תורה ז"ש את פתח לו שפותח בדברים פשוטים ללמוד עמו כנגד ד' בנים אלו דברה תורה שניתנה (שמות לב) ח"רת על הלוחות ר"ל לוח שטחיי ופשטיי של תורה עוד יש לה ג' לבושים שנרמזין במלת חר"ת ח"כם ר"שע ת"ם כי תוכיותיה ע"ד ג' גוונין להשיב לחכם רזי תורה ולרשע ע"ד השכל ומופת חותך ולתם דרוש של תורה. גם אני באתי לדרוש על ב' אופנים אלו הד' בנים. ע"פ הפשט אלו הג' דברים שאמר ר"ג שלא יצא ידי חובתו בפסח פסח מצה מרור ואחר כך אמר בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים הם תירוץ על ד' שאלות הבן פסח על שאלת הלילה הזה כולו צלי מצה מרור כמשמעו ועל שאלת הסבה שהלילה הזה כולנו מסובים השיב בכל דור ודור חייב לראות כאלו הוא יצא ממצרים וכן חכם שואל על שאלת פסח בזמן הזה ז"ש (דברים ו) מה העדות נגד פסח והחוקים נגד מצה בלי טעם כן מצה ארז"ל (גיטין כב) ג' עורות הן מצה חיפה דיפתרא דלא קמיח דלא מליח נקרא מצה והמשפטים נגד מרור(ירמיה יב) אך משפטים וגו' ז"ש אתכם הלא בגלות אין לנו פסח ולמה לנו להזכיר פסח ועדות והשיב אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אף שאין לנו בזמן הזה פסח מ"מ כהלכות הפסח ר"ל מצות תאכל במקום קדוש ר"ל שבזמן הזה יש למצה ג"כ דינים כמו בקרבן פסח ז"ש כשם שאין מפטירין אחר פסח אפיקומן כן אין מפטירין אחר מצה אפיקומן הרי שיש גם בזמן הזה זכר לפסח. רשע שואל על מצה ז"ש (שמות יב) מה העבודה הזאת לכם שאתם אוכלים לחם עוני עבדים אוכלים אותה שיהיו שביעים זמן רב וקשה לעיכול. תם שואל על המרור לפי שאינו מרגיש על חילוק שבין לחם ללחם רק כשאוכל מרור והוא צועק למרירתו (שם יג) מה זאת והתשובה (שם) כי בחוזק יד שבקושי הי' להם שיצאנו ממצרים. ע"פ הדרש ד' כתות שהיו על הים הן הן ד"פ ס' רבוא שהיו ישראל כדדרשנא עלייהו (במדרש) בנערינו ובזקנינו נלך. ד' כוסות נגד ד' לשונות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי גם כי ד' לשונות אלו נאמר על גאולת ישראל מצינו ד' גאולות היו שם ב' לפמליא של מעלה ב' לפמליא של מטה. אחד גאולת השכינה שהיתה עמהם בגלות כנודע מהזוהר (שמות א) איש וביתו באו והשנית למלאכים כמ"ש (שם יב) יצאו כל צבאות ה' זהו לפמליא של מעלה. ג' גאולת ישראל החיים שיצאו ס' רבוא (שם) רגלי הגברים וטף ונשים. ד' המתים שיצאו משם שלקח משה עצמות יוסף עמו וכן כל השבטים לקחו עצמות אביהם השבטים