מגלה עמוקות חלק ב קיג

לא אזלין באורח מישור ולא יתבסמון אתרא וישראל יונקין מאתר דאיקרי סלע שנאמר (דברים לב) ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור שמן זה אברהם כשישראל עושין רש"מ מהפכין ומוציאין שמן מחלמיש צור שהוא יצחק כמ"ש (שם) הצור עושה פעולות אברהם נקרא תמים א' הקב"ה עשה לך שרף שהי' צופה הקב"ה שיטעו ישראל אחריה לכן צוה לעשות משלו עשה לך משלך כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"ת וא"כ למה הצריך חזקיה לכתת את נחש הנחושת מאחר שהיתה אינה שלהם כבר תירצו בגמרא משום שראה שיטעו ישראל אחריה לכן כתת אותה ולפי דרך הראשון שנגד המים צוה הקב"ה לעשות שרף שהם פגמו במים והכתוב או' (ישעיה מ) מי מדד בשעלו מים ובפי' לספר יצירה שיש סוד שם קדוש עש"ל נוטריקון ע"ושה ש"מים ל"בדו הוא סוד שע"ל מרומז בר"ת ע"שה ל"ך ש"רף שרמז הקב"ה שגם בזה חטאו על המים ולא היתה חזרה בלב שלם במה שחזרו וא' נפשנו קצה בלחם ולא הזכירו מים כמו שבאו הם ואמרו אל משה ויסר מעלינו את הנחש ולא הזכירי שרף ומשה שראה שהקב"ה שלח נחשים וגם שרפים התפלל סתם בעד העם שיכפר הקב"ה היודע תעלומות לב בעד העם מה שחטאו ואז הראה הקב"ה שהם חטאו גם בשעלי מים ומשה עשה שתיהם נחש נחושת במדרש פסיקתא הוא נחש הוא שרף ומביא ראיה מפסוק (שם יד) משורש נחש יצא צפע ופריו שרף יעופף וק' הלא בפסוק מוכח איפכא שהפרי של נחש הוא שרף והוא בעצמו אינו שרף ואפשר שהמדרש דרש מקודם לזה שהיה במדבר נחשים שהיו שורפים. עוף הפורח הרי שהוא דורש הכל על נחש שהיו נחשים שפריו היה בעצמו ששרף כל עוף יעופף באויר וישראל אמרו נפשנו קצה בלחם הקלקל הראו את עצמן כאלו לא התרעמו רק על המן אבל טינא היתה בלבם שהיו מתרעמין על עריות ז"ש ויסעו מהר ההר לסבוב ארץ אדום שבאו לקבל אדום ויש לך ארץ שמגדלת וכו' ז"ש וישבו בשיטים מעין שמגדל זנות גם כאן כשבאו לאדום ותקצר נפש העם בדרך וזו פרישת ד"רך ארץ כההיא דתנינן וישמע משה את העם בכה למשפחותיו על עסקי עריות וגם שם תפלו במן ומן תערומת המן באו על העריות והטעם והמן כזרע גד שהגיד זרע מי הוא אם בן ז' לאחרון או בן ט' לראשון או מי שזנתה אשתו ועוד טעם א' שלא יצאו לפנות וא"א להם ליחד עם נשים משני אילין הטעמים היה תערומתן על זנות וזה הרמז בפסוק נ"פשינו ק"צה ב"לחם ה"קלוקל ר"ת נקב"ה וידב"ר הע"ם באלקי"ם ובמש"ה ס"ת מרמ"ה כי במרמה היו דבריהם והקב"ה שצופה ויודע מחשבתן שלח על תערומתן על הלחם כפשוטו נחשים כי יבא נחש שכל מטעמים בעולם נרמזין לו לעפר ליפרע מן אלו שטועמין כל מטעמים בעולם בלחם אשר הם אוכלים ועל שהתחממו באש של גיהנם שהוא היצ"הר של עבירה בוער כתנור אש לכן שלח עליהם שרפים ז"ש הרמב"ן בשער הגמול שאש של גיהנם הוא החימום שמתחממין רשעים באש של עבירה ז"ש והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה כי תאוה שלהם היא אש של גיהנם לכן קרא שם המקום ההוא תבעירה ע"ש הארכתי בזה פ' בהעלותך ספר שני תורת נתן

בענין פטירת (אהרן) משה וכל ימיו אתמר עליה (תהלים ח) ותחסרהו מעט מאלקים בגי' י"פ אלקים מעט שהיה כלול מן ששי"ם רבוא שהוא בגי' תתנ"ט א' חסר מן זה המספר אבל בשעת מותו נקרא איש האלהים דייקא (דברים ד) עלה ראש הפסגה ז"ש אש"ר בשד"ה מ"ואב בגי' תתס"א (בראשית ל) אס"ף אלהים את חרפתי ועז"א אז ישיר ישראל שיעלה הבאר ויבסם כחות הדין באר חפרוה שרים שהם האבות שגרו בארץ פלשתים ימים רבים שהם כ"ו שנים מנין שם בן ד' לבסם כל כחות הדין חושבן פלשתים ז"ש במחוקק במשענותם כי סוד משענ"ת הוא גימ' הכי הוי בחושבן י"פ אלהי"ם והם חקקו בה עד שהעלו ובסמו כל כוחות הדין לעלות ראש הפסגה עד שיבוא נחמי"ה ב"ן חושיא"ל מנח"ם ב"ן עמיא"ל שהוא עלה ראש הפסגה שהיא תתס"א חשבון אש"ר בשד"ה מוא"ב. על כן יאמר בספר מלחמות י"י על סוד המלחמה שתהיה לע"ל (שמות יד) י"י ילחם לכם (ישעיה ב) ונשגב י"י לבדו ביום ההוא ושם של אלקים לא יהיה באותו זמן כי א"ס"ף אלקים את חרפתי (שם נה) וחרפת עמו יסיר ויסר מעלינו את הנח"ש את והב בסופה עם תרין אתוון אילין (שמות יב) מן הדם אשר בסף הוא סוד כוחות הדינים שיבואו זה מן השם ויבסמו וימתיקו המים ז"ס וה"ב ר"ל ו"ה ב' רתיכין מן שמא עלאה קדישא ויהיה מן סוף סופ"ה (נחום א) י"י בסופה ובשערה דרכו ואז יתקנו כל כחות האדם נר"נ ז"ס ואת הנחלים ארנ"ן שהוא א"דם ר"וח נ"פש נ"שמה כלל אדם על ג' קיטרין תליא ואז כשיראו מלחמות י"י שיהרג משיח בן יוסף נקראת מלחמת י"י בעמלק (זכרי' יד) ויצא י"י ונלחם בגוים את וה"ב בסופה שעתיד עשו להחזיר כל המתנות שלקח מישראל גם הוא קבל על עצמו לקבל כל הצרעת כמ"ש שני מצורעים היו וכו' וכמ"ש במדרש שאמר אדום פן בחרב אצא לקראתך אמר הקב"ה (ישעי' לד) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד בשביל זה קאי אפרשה שלמעלה שתקצר נפש העם בדרך לסבב את ארץ אדום ולא רצו לעבור אותם בארצם על כן. בשביל זה יאמר בספר מלחמות י"י נשבע הקב"ה מלחמה לי"י בעמלק שכל המתנות שנתנו להם וכן כל הנחלים שנחלו הם לעצמם מן ארנונות ומסים שנתנו להם ישראל בסוף מחוייבין להחזיר להם (שם) ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית (שם) וטבח גדול בארץ אדום ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער שהוא בן יהודה שנקרא. בן על שם רע שרצה דוד לתקנו בבת שבע שהיא בת זוגו מששת ימי בראשית ולא