מגלה עמוקות חלק ב יא

החדשות מאוהל מועד ממה שמחדשים הלכות שנתנה באוהל מועד שמשם נצטוו ישראל על ההוראה (שיר ג) אל חדר הורתי זה אוהל מועד מאה"ל מוע"ד בגימ' קצ"ו שהוא קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות וזהו אדם כי יקריב שזכה להון אדם יקר חרוץ

האופן נ"ג איתא בסודי רזא שיש בחללו של עולם תש"ך אלפים מלאכים וטעם הדבר לדעתי (תהלים פט) אמרתי עולם חסד יבנה והכל כלול מי' יוד פעמים חס"ד הרי תש"ך וכן מהלך עולם כולו הוא קמ"ד אלפים ימים וסי' (איכה ה) חדש ימינו כקד"ם ד' רוחות יש בעולם הרי ד' פעמים קמ"ד ומן הארץ עד לרקיע ג"כ מהלך ת"ק שנה שהוא ג"כ קמ"ד אלפים ימים נמצא ה"פ קמ"ד הוא תש"ך וכשהיו ישראל במצרים אתמר (שמות ז) והוצאתי את צבאותי שהם תש"ך צרופין של צבאות"י כדין תיבה של ששה אותיות לכן חלל המשכן ג"כ תש"ך אלפים אמות שהוא מכוון כנגד עולם בכללו וזה טעם שבעה ימי מילואים שכסה הענן את משה אח"כ אמר ויקר אל משה שזכה משה ליקר כמה דאתמר (תהלים לו) מה יקר חסדך ואמר א' זעירא שהיא צורת יוד י' למעלה ד' למטה ו' באמצע לרמוז שזכה משה למדת החסד שנקראת יקר בכללות עשר שכן משה כמה הוה עשר ומטה שבידו היה עשר ובזה זכה לתש"ך שהוא סוד ארבע אמות של הלכה ארב"ע אמו"ת בגימ' תש"ך וידבר ה' אליו מאוהל מועד שחלל אוהל מועד היה ג"כ הש"ך מזה הטעם כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל הטעם כי בשלשים יום יש תש"ך שעות ובזה היקף האדם את מידת החסד בכללות יו"ד לכן אינו נפל וזה אמר אדם כי יקריב מכם שגם אדם צריך לזה המספר של תש"ך הוא קרבן לה' לקיים (במדבר יח) ופדויו מבן חודש תפדה אבל פחות מבן חודש אין לו יקר פדיון נפשו

האופן נ"ד גילה הקב"ה למשה שענין הקרבנות הן על ניצוצות הנשמות טהורות שהם עולים בגלגול מדומם לצומח מצומח לחי שנתגלגל בבהמה מבהמה למדבר שהוא (תהלים לו) אדם ובהמה תושיע ה' וכן בקהלת (קהלת ג) אמרתי וגו' על דברת בני אדם לברם האלהים שהקב"ה רוצה לברר הנשמות ובמה מצרפן בהמה המה להם ר"ל שנתגלגל בבהמה ובזה מצורף הנשמה שבתוך בהמה ולפעמים כשמתכוין השוחט בברכת השחיטה כשהנשמה מכוון בעניית אמן על הברכה בזה נתעלית הנשמה שבבהמה כעובדא דהוי בימי אר"י ז"ל שבא לחלום אותו אדם שזרק אבן ראשון על זכריהו וזה סופר מברך ובור יוצא ומזה הטעם נקראת שחיטה מלשון (מלכים אי) זהב שחוט שהוא פירוש משוך וקי"ל (בחולין) התיז את ראם בבת אחת נבילה כל שנפסלה בשחיטה איקרי נבילה לפי שהנשמה בתוך הבהמה עדיין הוא תחת מלאך המות ושחיטתו נבילה ועדיין נבל הוא ונבילה עמו אבל צריך להיות השחיטה בהולכה ובהובאה למשוך במשיכת הנפש בתוכה (משלי יב) יודע צדיק נפש בהמתו ע"ד יהיה פי' הפסוק אלף זעירא לקרות ויקר אל משה להוציא (ירמיה טו) יקר מזולל מאוהל מועד על עסקי אוהל מועד שהוצרכו להקריב כל מ' שנה שהיו במדבר זבחי שלמים ונאסרו בשר תאוה מזה הטעם שחיטה חוץ (ויקרא יז) ונכרתה הנפש ההיא שכל הקרבנות שהקריבו היו להוציא יקר מזולל ונתן טעם למה יהיו במדבר הקרבנות דוקא בפתח אוהל מועד לז"א אדם כי יקריב מכם עיקר קרבן הות מכם על הנשמה התקוע בבהמה ואי אפשר לאדם שיהיה קרבן לה' לעלות למעלה עד שמתחלה מן הבהמה ומן הבקר תקריבו אזי באותו הפרק הנשמה שהיתה בתוך הבהמה מיכאל כה"ג מקריב אותו למעלה

האופן נ"ה ידוע שמשה (שמות יט) עלה אל האלהים שהוא כלול מיוד פעמים (תהלים ח) ותחסרהו מעט מאלהים ז"ש (בחולין) משה מן התורה מנין שהוא בא להמתיק י"פ אלהים (בראשית ו) ב"שגם ה"וא ב"שר בגי' תתנ"ט חסר א' מי"פ אלהי"ם וז"ס תכ"לית כי משה הוא תכלית הבריאה והוא ראשית ותכלית לכן אמר גבי לידתו (שמות ב) ותשם בסוף ס"ף בפ' רבתי י"פ אלהי"ם שהיא תכלית לכן אמר כאן ויקר אל משה מה הוא היקר שבא להמתיק מדת אלהים שתהיה חסד (תהלים לו) מה יקר חסדיך אלהים משה שנקרא (משלי ל) ומה שם בנו לא ידענו מה היה לו להוציא יקר מזולל להמתיק מדת חסד על שם של אלהים אבל אלף זעירא ותחסרהו תעט מאלהים שנחסר לו אחד מן תת"ס ולא עלו רק התנ"ט מנין בשג"ם הו"א בש"ר

האופן נ"ו בזוהר חדש איתא בזמן שהיה ביה המקדש קיים היה (שיר ו) דודי ירד לגנו וגו' וללקוט שושנים נ"ט אבל אחר החורבן מלקטין שושנים בכל יום וע"ז יהיה פי' הפסוק (תהלים קיו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו לרמוז על אינון זעירין שושנים שמתים אלף בכל יום ומתי יהיה זה מאוהל מועד דזמין לאתחרב ז"ש אדם כי יקריב מכם קאי על למעלה כשנחרב הבית אמר הקב"ה למיכאל לא הקריב לי שור שה ע רק נשמות הצדיקים כי נשבע שלא לכנוס בירושלים של מעלה ושיעור הכתוב כשיחרב הבית אזי אדם כי יקריב אבל קודם החורבן מן הבקר ומן הבהמה

האופן נ"ז איתא בסודי רזא שהנבואה היתה בעולם אל"ף שמ"ה שנים משנולד יעקב עד חגי זכריה מלאכי אח"כ נסתלקה הנבואה וזה נרמז בפסוק ויקר אל משה. הנבואה נקראת יקר כמה שנים תהיה הנבואה אלף זעירא נרמז אלף אל משה הרי אלף שמ"ה וזהו וידבר ה' אליו אותן השנים היו משתמשין בנבואה בזוהר באדרת נשא לא ידעתי דבר לאכרזא מלה דנבואה אבל אח"כ מאוהל מועד לאמר אמירה בלחישה שנסתלק הדיבור