מגלה עמוקות חלק א עד

בקדושה והוא סוד ז' כבשות שהושיב אברהם עם אבימלך

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים חד אמר ס' ריבוא וחד אמר ק"ך ריבוא גם תקע אהלו פליגי ביה אם ס' ריבוא כלבים היו לו ליעקב כשהי' בביתו של לבן או ק"ך רבוא. ענין מחלוקת הידוע שיש לשם אלקים ק"ך צירופים חציים ימינם וחציים שמאלים של ימין אצטריכו לבערה גופא של שמאל ס' גבורים להושיע לו מן הקליפ"ה הנה דביקים של ק"ש הם ששים בחושבן זעיר של חנוך המנהיג העולם בחול מן ס' ימינים כנגדן ס' אותיות של ברכת כהנים גם בפסוק (שיר ג) הנה מטתו שלשלמה כ' תיבות ג"פ ס' שמאליים וכן (תהלים צא) יושב בסתר עליון כי אתה י"י מחסי גם (שם ג) י"י מה רבו עד לי"י הישועה וכן אנו אומרים בפייט מיכאל מימין מהלל גבריאל משמאל ימלל ר"ל מימין תמן חסדו והללו אבל משמאל תמן מילילי הקליפות לכרוב ולמלל אותם כד"א משום דאתיתו ממילאי אמריתו מילי מוליתא וכי היו מקללים אותם אבל נתנו עצה הגונה לעסוק בד"ת מאחר שהם בני עלי שאינם מתכפרים בזבח מנחה אבל מתכפרים בתורה ובג"ח ז"ש בניחותא אמריתו מילי שימללו ויכרתו המקטריגים מהם והנה ז"ס מ"ש בסוף כתובות א"ל ההיא בר אמוראי לבר ארעא דישראל האי תלתא דקיימא אגודא דירדנא כמה גזריתו מינה א"ל שתין כור א"ל אכתי לא עייליתו בה אחריבותו אנן מאה ועשרין כור הוי גזרינן א"ל אנא נמי מחד גיסא קאמרינן בר אמוראי הוא דידע לשוט בימא עילאה כדאיתא בפרק המוכר את הספינה האי תלתא סוד דקל שכינה נקראת כן קל"ד פעמים אדני בתורה והיא שליש מן זעיר לכן נקראת תלתא שנבנית משליש האחרון דקיימא אגודא דירדן מתמן יורד דין לעולם גם סוד או"ר נג"ה בגי' ירד"נא כי (יחזקאל א) נגה לו סביב ולפעמים נכללת כולה בקדושה ולפעמים בחול וכשאמר לבן ליעקב יגר שהדותא אז שחקה קליפת נג"ה שרמז על אונקלס הגר שעתיד לצאת מן לבן ארמי והוא ימתיק אותה עם תרגום שלו כי התרגום הוא ללשון קודש כמו שיליא לולד כן ישראל הם הולד ושיליא הוא סוד קליפת נג"ה ז"ס מתני' שיליא שיצאה מקצתה וכו' ושאל ההוא בר אמוראי כמה גזריתו מינה מן אילין צירופי בתי דינין של אלקים והשיב לו אנן מחד גיסא קאמרינן מסיטרא דימינא או ששים גבורים סביב לה משמאלא

המעט קחתך את אישי שכל רעותא דיעקב ברחל הוה לכן ורחל עקרה ר"ל (תהלים קיג) עקרת הבית ורחל שרצתה בדודאי בנה לפי שידעה רחל שכל מחשבתו של יעקב באותה הלילה על רחל היה כמו שמסר לה סימנין ונמצא ראובן הוא בנה כמו שלא"ה בעצמה קראה שמו ראובן שלא סליק בשמא ולא אמרה ראו בני כי באמת לא היה בנה רק מחשבתו של יעקב על רחל היה ז"ש תנו נא לי מדודאי בנך לי דייקא שהם שלי כי באמת הם שלי שזה הבן הוא שלי ולאה השיבה אז בחכמה המעט קחתך את אישי לא זו בלבד שגרמת לי שבני ראובן נפגם מטעם זה (בראשית מט) כי עלית משכבי אביך לא קאמר משכב בלשון יחיד רק משכבי שתה בכוס זה ועיניו בכוס אחר לא נצרכה אפילו לשתי נשיו ק"ו באותו הפעם לא נתקדשה רק רחל ולאה עדיין לא נתקדשה ועיקר קדושין הם הרי את מקודשת ל"י ידים מוכיחות ז"ש תנו נא לי. ודבר זה גרם שלא נכנס ראובן לא"י רק מעבר הירדן לקחו נחלתם. גם מזה הטעם (ד"ה א ה) ובחללו יצועי אביו באה בכורתו של ראובן ליוסף כי הוא הבכור. פרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו המקרא נדרש לפניו ולפני פניו ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים דא"כ מאי אתא לאשמעינן במה שאמר לפניו אם להודיענו שהי' מלאכים ממש שנזכרו במקרא שלפניו מן אותן החיילות שלח אותם הלא כבר אנו למדין שהיה מלאכים ממש או במה שאמר וישיבו המלאכים ולא כתב שהלכו כמו שכתבו הקדמונים או במה שאמר יעקב לעשו כה תאמרון לאדוני לעשו למה קראו אדוני בשלמא כה אמר עבדיך יעקב בא להודיע לשלוחים שמכניע הוא עצמו וכן ידברו לו כמו שכתב א"א מו"ז בספרו וכמ"ש מו' איסריל שנגד שר של עשו אמר כן שהיה אצלו אז. וא"כ הדרי קשיא אדוכתי למה אמר לפניו ע"ד הפשט כמו שכתבתי לעיל שהודיע אותו שהוא לא קבל הברכות עתה רק סילק אותם לסוף ימיא כמ"ש בזוהר ושלח לו שקיבל על עצמו המלכות כמ"ש לבסוף יעבור נא אדוני לפני עבדו והוא חלק מחנות שלו על ד' חלקים ויצו את הראשון גם השני גם השלישי גם כל העדרים הן הן ד' גליות ושלח לו זה מנחה שלוחה היא לאדוני לעשו שיקבל מנחה זו שיהיה מושל בכל ד' מלכיות אלו כמ"ש יצחק (בראשית כז) שא נא כליך זה בבל קשתך יון צא השדה אדום. והנה גם הוא אחרינו שהוא תופס מלכות אחריו ועז"א אכפרה פניו במנחה ומה הוא המנחה ההולכת לפניו ר"ל שיקבל מלכות לפני או הכיבוד הוא שהשכינה תהיה אצלו ז"ש מנחה שלוחה היא לאדוני לעשו שתהי' השכינה שנקראת מנחה אצלו ז"ס אכפרה פניו ומה היא המנחה ההולכת לפני ר"ל השכינה ההולכת לפני תהיה אצלו ז"ש ויקח מן הבא בידו ר"ל אותו ענין שלקח יעקב בידו בשעת יציאתו לעולם שנאמר וידו אוחזת בעקב פשו ילך מקודם למשול בזה העולם והוא יתפוס מלכות אחרי' דבר זה לקח עתה בענין שליחות מנחה זו ז"ש ויקח מן הבא