מגלה עמוקות חלק א לג
Megaleh Amukot Part 1 33 · מגלה עמוקות חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →לבו"ש ע"ד מ"ש בזוהר פרשה אמור (תהלים לב) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה מכסה מבע"ל אלא אותו הכסות שהי' ראוי ליתן לחטאה נותנין גם כן לו
אופן הג' בזוהר פ' וירא שמתחלה בא יעקב עם הקב"ה לקבל אולפן דצדיקיא (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה אח"כ באין אברהם ויצחק ג"כ הן הן ג' אנשים נצבים עליו בשעת פטירתו ז"ש מתחילה ברוך הבא ביחיד בשם ה' עם השכינה אח"כ אומר על ב' הנשארים ברכנוכם כי זה הפסוק אומרים לנשמה בשעת פטירתה ז"ש דודי זה הקב"ה יורד לגנו זה יעקב אח"כ לרעות בגנים הם ב' אבות אברהם ויצחק ז"ש לערוגת הבושם כי ב' אבות הם ג' כתות מן ג' עמודים שעולם עומד עליהם תורה עבודה ג"ח אברהם עמוד ג"ח יצחק עבודה יעקב תורה מכל אחד נעשה כת אחת וז"ש ער"גת הבושם ג' כתות אלו עבוד' ג"ח תורה נשתייר אות ר' שהם מאתים עולמות (שיר ח) לנוטרים את פריו כמבואר בזוהר פ' וירא על פ' באלוני ממרא בגימ' כסא שהוא סוד כסא והר' הוא מאתים לנוטרים את פריו. ז"ש ערוגת הבושם שנתמלאו כל הג' קטרין עם ר' עלמין שכר הצדיקים לעו"הב
אופן הד' כשצדיק נפטר מעלה כמה נשמות עמו ז"ש (שמואל א ב) מוריד שאול ויעל שהוא מעלה ניצוצות הנידחות ממקום למקום ומגיען למדריגה העליונה ז"ש יעקב (בראשית לז) ארד אל בני אבל שאולה להעליהו ולהגיעו אל מדריגה יותר גבוה ז"ש ר' מאיר כשימות יעלה אלישע אחר עשן מקברו. ז"ש ערי מקלט שיושב הרוצח עד מות הכהן גדול כי אז הולך
אופן הה' פטירת צדיק מן העולם עת רצון היא בזוהר אידרא האזינו וז"ש (ישעי' נז) מפני הרעה נאסף הצדיק כדי לסלקאה רצועה מלאלקאה ז"ש (שיר ז) דודי ירד לגנו כדי לרעות לכל הגנים להשביע (תהלים קמה) לכל חי רצון לכל עולם
אופן הו' במדה שאדם מודד בזה העולם בה ובמצות ומיחד הקב"ה ושכינתא שהם ו"ה מן השם הנה במותו ג"כ דודי זה הקב"ה אות ו' מן השם יורד לגנו אות ה' מן השם היא השכינה לערוגת הבושם זה בתי כנסיות נגד אות ה' מן השם נקרא ערוגה (ישעי' נו) כי ביתי בית תפלה ממש ועלה אתמר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ אדם שהוא לקבל עמודא דאמצעיתא אדם לתתא בדרגא דיליה אינה נשמעת תפלתו רק בב"הכ כי גם המלך למעלה בהיכל זה הוא גדול כמ"ש (תהלים מח) בעיר אלהינו הר קדשו אז הוא גדול ואז כשדודי ירד לגנו אז ערוגת הבושם מתמלא וכל העולמות מתברכין לרעות בגנים בכל עולמות
אופן הז' ת"ח אין להם מנוחה בעו"הב (שם פד) ילכו מחיל אל חיל קדמאה בפתח תניינא מודדין ממש והנה כשאדם לומד בתורה בקמץ הוא סוד פתחין סגרין עין לא ראתה שהוא סוד עדן אלהים זולתך ז"ש (שיר ת) האלף לך שלמה לו לבדו ז"ש דודי ירד לגנו (ישעי' סד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ז"ש (שיר ו) לערוגת הבושם היא ערוגה מלא תורה ומצות הוא נותן לו ומן אורן הולך מגן אל גן מחיל אל חיל ז"ש ויצחק בא מבא באר לחי רואי בזוהר הנשמה לע"ל נקראת יצחק כי אז תשחק ליום אחרון וישמח ד' במעשיו ז"ש בא מבא מחיל אל חיל עד שזכה לבאר לחי רואי ומבואר בכתוב הזה ז' היכלות חצבה עמודיה שבעה שהוא הולך מן באר שהיא המלכות לחי רואי שהוא צדיק חי עלמין כי בחייו אתמר (שמות לג) כי לא יראני אדם וחי שהוא סוד י"ם יסוד מלכות עד שהוא הולך מדרגא לדרגא והוא יושב בארץ הנגב הוא מדת חסד עמוד השביעי מלמטה למעלה האי קרא אית למידרש בי' בעשרה אופנים
אופן הא' מיום שיצא יצחק מג"ע נעשה עולה תמימה ונפסל ביוצא כי באה לו נשמה מג"ע שיש לכל ב' רוחות כמבואר בזהר פרשה נח לכן אתמר בכל צדיק ב"פ נח נח אברהם אברהם יעקב יעקב וביצחק לא איתמר בי' ב' פעמים כי לכל אדם יש רוח בג"ע אבל יצחק יצא ממנו אותו הרוח מעו"הז ובא לו רוח מג"ע של מעלה לכן ייחד שמו הקב"ה עליו בחייו (איוב טו) הן בקדושיו לא יאמין ורז"ל פירשו לפי שהי' כלוא בבית אבל על פי הזהר ניחא לפי שאותו נשמה מג"ע לא יאונה לכל און שאינה חוטאת ז"ש (בראשית כד) מד' יצא דבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב במדרש מהיכן יצא רבנן אמרי מהר המוריה יצא ר"ל הלא דר. ארץ שאדם הולך אחר זיווגו ולמה תלך רבקה אל יצחק בעל אבידה יחזור על אבידתו ותרצו מד' יצא דבר שלא ילך יצחק לחוץ לארץ והקשה מהיכן יצא מפי הקב"ה שלא ילך לח"ל והשיבו רבנן מהר המוריה יצא שאז פרחה רוח יצחק מהאי עלמא ורוח דההוא עלמא נכנסה בו לכן יעשה קרבנו פיגול ופסול ביוצא כי הוא עולה תמימ' ז"ש ויצחק בגי' רוח בא מבא באר לחי רואי ר"ל מאותו יום שבא מג"ע שהוליכו מלאך אוריאל לג"ע לחי רואי בגימ' אוריאל כי היא המוליך לג"ע אז מאותו הפעם והוא יושב בארץ הנגב שהוא א"י הוצרך לישב נגד ד' תמיד בא"י שהוא ימין שכן היך אברהם ונסוע הנגבה כל הימים וכן אמר דוד (תהלים טז) שויתי ד' לנגדי תמיד צריך אני להיות בא"י כי מימיני בל אמוט וכשנתגרש לח"ל אמר (שמואל א כו) כי גרשוני מהסתפח וגו' גם יצחק מאותו יום שבא מג"ע הוצרך לישב תמיד בא"י
אופן הב' ע"פ פסוק (איוב יד) אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז הענין מי שהוא מסטרא דנוקבא הוא מב' ענינים הא' שהוא קצר ימים כמו שאירע לדוד שהי' נפל לפי שהוא מסיטרא דנוקבא כמ"ש אני עבדך בן אמתך. גם