מגלה עמוקות חלק א קנח

גרפם נחל קדומים ואז אמרו דגים (תהלים קיז) ואמת י"י לעולם. וכמו שבתיה בת פרעה היתה התאומה שנייה של הבל שנולדה בתחלה לכן גדלה את משה ורחצה מגלולי בית אביה שהיה מן רע של קין

עפ"י דברי האר"י ז"ל שפרעה לא ידע רק מ"ח צירופים מן אלהים רזא מי ה' אשר אשמע בקולו יעקב גר בארץ ח"ם והיה קושי השיעבוד של מצרים משנולדה מרים מנין י"ם שיש בו מ"ח צירופים מנין ח"ם אותיות. ובג' אותיות הנשארים שהם א"לה למען שיתי אותיות אל"ה בקרבו שהם ש"ס אותיות כמנין ע"מודי הקליפ"ה (שמות טו) אמר אויב ארדוף אשיג אחלק ש"לל הם עמודי הקליפה. לב עבדיו שהם יוחנ"י ממר"א בגימ' שס"ה לקבל יוס"ף הצדי"ק עד מתי יהיה ז"ה לנו למוקש ז"ה דייקא שהוא יוסף עומד לקבל כישוף בעולם (בראשית מד) נחש ינחש איש אשר כמוני

כי אני הכבדתי את לבו מי הוא לבו של פרעה הוי אומר הוא המלאך שלו כמ"ש בזוהר ע"פ (שמות א) ויאמר אל עמו שר של מעלה נתן כן בלב עמו וכמו שישראל לב שלנו הוא הקב"ה כמ"ש במדרש הקב"ה הוא לבן של ישראל פסוק (ירמיה ד) כי נגע עד לב"ך (תהלים עג) צור לבב"י וחלקי אלהים לעולם כן שרי או"ה לבן של או"ה ז"ש אני הכבדתי את לבו הוא שר של מעלה ואת לב עבדיו חיילין ומשיירין דיליה שהוא סוד רכ"ב מצרים דלעילא. למען שיתי אותותי אלה בקרבו על שר של מעלה ועז"א ויהפך לב"ב פרעה ואת לב עבדיו אל העם שנתהפך שר שלהם שהוא לבבו כי כמו שבכל אחד מישראל תקע מלאך אחד שנתלבשו ס' רבוא מלכים בס' רבות של ישראל כמ"ש (שמות ז) והוצאתי את צבאותי דלעילא את עמי בני ישראל ועלייהו אחמר (שם א) ונוסף גם הוא על שונאינו על אינון רתיכין דלעילא כש"ש מאות אלף לא אמר שש מאות אלא כשש שיצאו שם מאות ישראל עם כל אחד יצא מלאך דיליה ועלייהו קאמר תרין רתיכין מי ומי ההולכים והשיב בנערינו ובזקננו לך על אינון רתיכין (תהלים ח) עוללים ויונקים בסוד (שם לז) נער הייתי גם זקנתי וגו' ואח"כ חלוקה אחרת בבנינו ובבנותנו וגו'

ענין הכבדת הלב היה לפי שהקב"ה אמר בפעם הזה אני שולח את כל מגפותי לכן ויחזק לב פרעה ולא שלח את העם כאשר דבר י"י ר"ל שהקב"ה אמר למשה מאחר שעתה כבר (שם עג) ספו תמו כל המכות לכן אמר הקב"ה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו לעת הזאת שחושב שכבר נשלמו סימנין ובאמת (איוב יב) משגיא לגוים ויאבדם כי יד הש"ית היתה על סימן של ב'א'ח'ב בכלל ז"ש למען שיתי אותותי אלה בקרבו ר"ל על סימן של ב'א'ח'ב בכלל. (תהלים קה) שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו רבותינו אמרו על שלא קבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם א ד"א א"ל הקב"ה למלאכים המצרים ראוים ללקות בחושך מיד הסכימו כולם ולא המרו וקשה והלא כל המכות באו בשביל שלא קבלו את דברו ומדה כנגד מדה ולמה דוקא בזה המכה נתייעץ עם המלאכים יותר מכל י' מכות וכי תיסק אדעת שלא יסכימו עם הקב"ה (קהלת ח) באשר דבר מלך שלטון קושיא זו אפשר שישוב בעל המדרש במה שאמר אח"כ מהו שלח חשך ויחשיך משל למלך שסרח עבדו וכו'. שלא תאמר מה שהוסיף החשך משלו ולקה ז' בזה מרה את דברי הקב"ה לז"א שלח חשך ויחשיך לא שהוסיף משלו ואין בזה משום מרי על דבריו לז"א שהסכימו המלאכים עמו ר"ל וללקות ג"כ את שלהם וענין המחלוקת הוא ענין מחלוקת ר' יהודא ור' נחמי' מהיכן בא עליהם החשך ר' יהודא אומר מחשך של מעלה ר' נחמיה אומר מחשך של גיהנם שיש ליישב על שני עניינים או שטעם מחלוקת על שני טעמים של חשך אם בשביל ישראל שמתו בתוך ג' ימים של אפילה וישראל קדושים הם הוצרך להביא פורעניות מלמעלה כמבואר בזוהר פ' שמיני ובפ' בלק שכל אדם בדרך שאדם רוצה לילך שם מוליכין אותו ור' נחמי' סובר שהחשך בשביל מצרים ליתן לישראל כסף וזהב ולכן הוצרך מן דלהון ימטי להון לפתוח להם החשך של גיהנם שהוא סיטרא דלהון והנה דעת ראשון של רבותינו על שלא קבלו במרות כי דברו של הקב"ה עליהם קאי על פושעי ישראל וס"ל דעת ר' יהודה שהוא חשך של מעלה ד"א א"ל הקדוש ברוך הוא למלאכים ס"ל כדעת ר' נחמיה שהחשך בא מן גיהנם כי שר של מצרים היה דומה ובאותו שעה זרקו הקב"ה על גיהנם ונעשה שר של גיהנם וממנו בא החשך ולפי זה הדרך אמר שלח חשך ר"ל שלח הקב"ה שר של מצרים ממנוי שלו ונתמנה על חשך והוא החשיך ולא תאמר שהוא נתמנה עליו יסרב בזה ולזה אמר ולא מרו את דברו רק הסכימו עמו מיד. או שמחלקותם מאין באו מכות אם מן עשר ספירות קדושות ז"ש מחשך של מעלה ואם מן עשר כתרין התאין דלהון שכל אחת שלחה למכה אחת כמ"ש בספר האמונות לר' שם טוב למען שיתי אותותי אלה בקרבו מאורות השמים עצמן עשאו זה ז"ש מחשך של גיהנם ותרווייהו איתנהו מלמעלה ומלמטה כמ"ש במדרש פ' וארא שמלמעלן ומלמטן כמ"ש רז"ל (תהלים קכ) חצי גבור שנונים שאמר הקב"ה לבעל לשון הרע אני עליו מלמעלה ושר של גיהנם עליו מלמטה ובפסוק מבוארין תרווייהון הקב"ה אמר למשה נטה ידך על השמים ויהי חשך שהרי שמן השמים בא החשך מלמעלה ואח"כ ויהי חש"ך אפיל"ה בכל ארץ מצרים שהוא חשך מלמטה כח"ו של הא"ף ועז"א שלח חשך מלמעלה ויחשיך ג"כ מלמטה ולפי דברי המדרש שהוסיף משלו אמר מתחלה חשך לבד ואח"כ ויחשיך עוד אמר חשך אפילה שהוסיף מן שלו או שני מיני