מגלה עמוקות חלק א קנו

שחשב משה שיהיו במצרים עוד נ' שנה מנין י' הויות כי על זה השם אמר משה ואמרו ל"י מ"ה שמ"ו מ"ה אומר עליהם זה שמי לעלם. הו' דעת פרקי ר"א הגדול שהיו ישראל במצרים רט"ו שנה מיום שנולד מנשה ה' שנים קודם שירדו יעקב ובניו רט"ו שנה ביום רט"ו שנה בלילה הרי ת"ל שנה נרמז בס"ת (שם) כ"י ג"ר יהי"ה ס"ת רט"ו סוד הר"י בתר בברית בין הבתרים הראה לו ויבתר אותם בתוך שביתר הקב"ה אותן ת"ל שנה על שני חלקים בסוד (שם יד) ויחלק עליהם לילה שרמז להם שחלק לשנים י'ר'ה ליום י'ר'ה ללילה לתקן נפ"ש. עז"א מקצר רוח שהיה להם להיות מנין מקצ"ר שהוא ת"ל ונעשה ממנו רו"ח שהוא רי"ד כי שנת רט"ו היו המכות וסי' (שם א) רו"ח אלהים וכן באלהי נשמה יש בו רי"ד שיתן לנו הקב"ה נשמת חנוך בן יר"ד שניטלה בחטא של אד"הר (במדבר כד) ו"ירד מיעקב. הז' כמו שאמר רד"ה אלי. הח' משמת יעקב נסתמה עיניהם של ישראל מצרת השיעבוד אני ה' אלהיכם אשר וגו' מנין אנ"י ה' אלהיכ"ם והוא שר המחשבה בסוד (בראשית מח) יברך את הנערים ט"פ ט"פ י"ה והיא השמירה היוצא מפסוק (שמות כג) הנה אנכי שולח מלאך וגו' עד אשר הכנותי ס"ת בגי' זה השם וצריך לכוין בו בשעה שאומרים הפ' לשמירת הדרך. הט' משמת יוסף ד"ן שנה אחר מיתת יעקב אביו בראשית יד) וירדוף עד ד"ן אז נתקיימו וישימו עליו שרי מסים והיו קל"ט שנה בגלות לכן קל"ט פעמים עיני ה' במסורה שהמה (ד"ה ב טז) משוטטות בכל הארץ (ישעי' לה) ונסו יגו"ן ואנח"ה. הי' משמת לוי שהוא צ"ג אחר שירד אבותינו למצרים הלא צב"א לאנוש (תהלים סח) המבשרות צב"א רב (איוב יד) כל ימי צבא"י איחל ב"פ אל היה א"דון יחי"ד מג"ן עליהם (בראשית טו) אנכי מג"ן לך רמז על אלו ג"ץ שנים שהיה יוצא מתחת הפטיש שלא נשתעבדו בהם כל זמן שאחד מן השבטים היה קיים (חבקוק ב) וה' בהיכ"ל קדשו מג"ן בעדינו ז"ש וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא שהיה יכול לומר בקיצור וימת כל הדור ההוא אלא שלכל אחד היה גלות בפ"ע כשמת יוסף וישימו עליו שרי מסים כשמתו כל אחיו היה שיעבוד בפה רך דהיינו ל"א שנה מנין (תהלים נב) חסד א"ל נשאר בגלות מצרים סוד אל אלהים בסוד (ירמיה ג) אלו"ף נעורי אתה (ישעיה כו) חבי כמעט רגע עד יעבור ז"עם (שמות יד) מ"ה ז"את ע"שינו ר"ת זע"ם כי שלחנו את ישראל מעבדינו הלא לא היו תחתינו רק מנין זע"ם. הי"א משנולדה מרים שנקראת כן שאז התחיל קושי השיעבוד בפרך בקושי ובפה רכה מנין אלהי"ם כנרמז בסוף תיבות (בראשית טו) ועבדי"ם וענ"ו אות"ם בגימ' פ"ו אף שיהיו ת' שנה לא יהיו ר"ק מ"ם שנה כמ"ש יוסף לאחיו ג"כ (שם מד) ואת"ם על"ו לשלו"ם וגו' שראה שלא יהיו רק פ"ו שנה. גם נרמז קושי השיעבוד על צירופי מ"י שהם י"ם מאלהים ובהם ר"מ קבין שבמקוה בסוד (עמוס ח) ואחריתה כיום מ"ר ר"ל (משלי יד וטז) יש דרך ישר לפני איש דהיינו אלה מן אלהים הם לחים אבל ואחריתה דרכי מות הם קשים לכן היו ישראל ד"פ ס' רבוא מנין ר"ם כי כאשר יענו אותם ממש שהם בצרופי ר"ם כן ירבה וכן יפרוץ דייקא כן ממש. נחזור בקצרה י"א זמנים של גלות מצרים א' ת"ל שנה מברית בין הבתרים ב' ת' שנה משנולד יצחק ג' ש"מ משנולד יעקב. ד' רל"ב משירד יוסף למצרים. ה' דעת רז"ל רד"ו שנה מירידת השבטים ו' פר"א רט"ו שנים משנולד מנשה והיינו רי"ד כל שנה אחרונה לא קחשיב. הז' כמ"ש יוסף בראשית מה) רדה אלי משירד יעקב עם כל ב"ב. הח' משעת יעקב נסתמו עיניהם של ישראל והוא קצ"ג שנים הט' משמת יוסף והיינו קל"ט שנה הי' משמת לוי והיינו קי"ז שנים. הי"א משנולדה מרים והוא פ"ו שנה. והוא נגד י"א קליפות הידועים סמאל וי' כתרין תתאין שכנגדן למטה היה המן ועשרה בניו וכנגדן י"א סמני הקטורת וכנגדן אמר משה י"א מזמורים וסוד (שם ד) א"י הבל אחיך שהרגו קין בחיבורו לי"א קליפות שהיה בן סמאל שבא על חוה וקליפות אלו כל אחד קשה מחבירו. וע"כ נכנסו בכל אלו הזמנים בעמקי הקליפות יותר ויותר עד שבאו אח"כ כמעט בתוך נ' שערי טומאה ולא יכלו להתמהמה אפי' רגע אחת וזו היתה באחרונה קשה מכולם וכנגדן נ' פעמים בתורה יציאת מצרים כנודע וכדאיתא בפרדס ובשפע טל ובה מיושב מה שמקשים הלא יש י"א פעמים כתובים בתורה יתרים על נ' פעמים וע"ש מה שכתבו בזה ולפי מה שכתבתי מיושב שהקב"ה חשב העיקר מה שהיו באחרונה בתוך עמקי הקליפות וגם י"א הקודמים שנפלו תמיד במעמקי מצולי' הקליפות בכל זמנים אלו בכל אחד יותר משלפניה ע"כ הם י"א היתרים וז"ש במדרש (דברים א) אחד עשר יום מחורב וגו' אחד עשר יום היו מהרהרין ומישבין איך לעשות העגל הן הי"א קליפין המחטיאין את האדם וזהו אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר שנכנסו בדרך הר שעיר והוא אדום ששרו סמאל וי' כתרין תתאין דיליה כי יצאו מן הנ' שערי טומאה במ"ט יום ספירה מפסח עד עצרת יום קבלת התורה אך הי"א יתירים שהם כנגד י"א קליפות עדיין לא הוטהרו וזה גרם להם עשיית העגל שהרהרו יום י"א יום איך לעשות העגל:

פרשת בא

במדרש (משלי כז) כובד אבן ונטל החול כעס אויל כבד משניהם. לפי שפרעה כפר בבריאת העולם ועיקר הבריאה עבור התורה ועבור ישראל. בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל תורה שנקראת ראשית ז"ש