מגלה עמוקות חלק א קמב

מתחלה פרודא חשכים בלשון רבים ואח"כ חבורא למעלה ואין נגה לו בלשון יחיד ז"ש ויפן בפירודא הלך אנה ואנה כה וכה וירא כי אין איש שאין נגה לו ובאותו פעם ראה משה שאין בו שום ניצוץ טהרה בעולם ויטמנהו בחול שאין בו שום קדושה בעולם להבדיל בין קודש לחול בין טיפה שנזרע בקדושה לטיפה שלא בקדושה רק חול. ולפי מחז"ל ישראל נקראו חו"ל (תהלים קמז) ח"קיו ו"משפטיו ל"ישראל ראה משה שניצוץ טהור שהיה בו ויפן כה וכה והוציא (ירמיה טו) יקר מזולל וירא והבין כי אין שם איש קדוש גביה כי כבר ויטמנהו בחול (שם נא) והוצאתי את ב"לעו מ"פיו עם שם של מ"ב ועז"א דוד על נבל שהיה גלגול בלעם כי אותו לא רצה משה להרוג בשם רק בחרב עם שם טומאה כדי שלא יקיים מ"ש (במדבר כג) תמות נפשי מות ישרים ואעפ"כ נזדככה נפשו בגוף ישראל שהוא נבל לכן לא אמר בלעם אמות מות ישרים אבל אמר תמות נפשי שניבא על נפשו שנתגלגלה אח"כ בנבל (ויקרא יג) כלו הפך לבן טהור הוא שנבל הכרמלי נזדכך קצת נפשו אבל רוחו וסיטרין דיליה אתמר (דברים כד) ואחריתו עדי אובד שנעשו ממנו שדין ורוחין כמו שלמד אשמדאי לשלמה כמה עניינים

רשע למה תכה רעך. ת'כ'ה שמעורר ת' כ"וחות ה"טומאה בגימ' דלת קליפות כי אלו ד' כל אחד כלול ממאה הם סוד וארבע מאות איש עמו. ומשה הרג המצרי בשם תכ"ה שם אחד מע"ב שמות (תהלים לה) כל היום תהלתך (שם קנ) כל הנשמה תהלל והוא פנים של שדי וכל המכוון בו ניצול מאדם רע כל אותו היום. לכן סדרו ליה בסוף פירודא דקדושה (שם ט) ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה' כי ע"ז השם מדבר ולפי שהמצרי היה לבוש בנחש ושיריתי' שהוא ע"ז בעצמה אתמר גבי עיר הנדחת (דברים יג) הכה ת'כ'ה' וגו' ת"חת כ"נפי ה"שכינה שנקראת שדי שזה פנים של זה השם והם כנפים שלה וישראל היו בא"י מנין זה השם שני פעמים דהיינו תת"ן ב"פ תכה והוא סוד הת"ך ששלחה אסתר למרדכי שהוא צדיק (אסתר ב) אומן את הדסה שכל דברי המלכות נחתכין על פיו להמית אדם רע בליעל שהוא המן הצר הצורר את היהודים. והנה בזוהר חדש מפרש שם ג' של מ"ב על משה (שמות לד) נגד כל עמך אעשה נפלאות שם נרמז ג"כ זה השם וכאן אמר מ"י שמ"ך לאי"ש ס"ת יכ"ש חלק שני של זה השם שנרמז בו. י' חכמה כ' כתר ש' בינה וכן בזה הפסוק ו"יבטחו ב"ך יודע"י ש"מ"ך כ"י ר"ת י'כ'ש והוא סוד מופלא בריך רחמנא שבשני ענינים אלו הרג משה את המצרי שהוא סוד נחש ושירייתיה אדם רע ובברכות מודים שמי שאינו כורע במודים נעשה שדרתו נחש לסוף ע' שנה מסיים הטוב שמך ול"ך נא"ה להודו"ת שבזה הכריעה כורע זקוף

אנכי אלהי אביך. במדרש בשעה ששמע משה קול סבור שהוא קולו של אביו עמרם או קולו של אד"הר ברזא דגלגולא הכל מודים שמלאך ה' היתה נשמתו של משה למ"ד קולו של עמרם דנח ביה אביו כענין אביי עם רב ייבא בהיפוך אתוון ואח"כ חד בר אית לי' לכליל ולא מעלי שהוא אביו של אביי (שמות כג) כ"י ל"א י"שא ל"פשעכם (ויקרא ו) ומנחת כהן כ'ל'י'ל תהיה ואם הוא קולו של אד"הר אביך קדמאה בגלגול של הבל על אד"הר אתמר

(תהלים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ד' והוא יענם. האי קרא ברזא דחכמתא איהו וכי שמואל לבד קרא לד' והיה מטר ותפלתו גרם זה ומשה ואהרן לא גרמו בתפלתם הא בכמה מקומות קרא משה לה' וענה אותו הקב"ה אף בלא עבודה ומכות של מצרים יוכיחו וכמה פעמים צעק אל ה' עד שנתרשלו ידיו בימי קרח (במדבר טז) ויפול על פניו ולא רצה לבקש עוד עליהם ואפשר לומר משה ואהרן בכהניו בזמן שנחלקו על הכהונה בימי קרח נתרשלו ידיהם אבל שמואל בקוראי שמו מעולם לא נתרשלו ידיו להתפלל על ישראל גם על שאול לכן קוראים אל ד' א' של קוראים כתיב ולא קרי לפי שפעם א' נחסר הקריאה אל ד' שנתרשלו ידיהם אבל הוא אף באותו פעם אמר משה (שם) אם בריאה יברא גו' וכן היה א"כ קרא וה' ענה בדרך הפשט ע"ד (קהלת ז) שם טוב משמן טוב ויום המות מיום הולדו עד שארז"ל שבת קול יוצאת בכל יום ויום שבן יולד ונקרא שמו שמואל כל אשה שילדה בן קראה אותו שמואל וכשנולד שמואל אמרה חנה (שמואל א א) יקם ה' את דברו על אותו בת קול נמצא שמשה ואהרן לא ידעו שהם במדרגתם עד שנעשו כהנים אז נודע בכל עולם שמם וטבעם אבל שמואל קודם שבא לזה העולם היו כל העולם יודעים שהוא נאמן נביא לה' משום הבת קול שיוצאת וכו' ז"ש משה ואהרן נתפרסמו שמם בכהניו בשעה שנמשחו בשמן המשחה (תהלים קלג) מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד בשעה שנמשחו בשמן הטוב אבל שמואל בקוראי שמו כשקוראו כל העולם אז נודע לה' טבעו ושמו ז"ש טוב שם משמן טוב ר"ל שם של שמואל נתפרסם קודם לידתו בשמו שיהיה נקרא כן הוא יותר משמן טוב המה משה ואהרן שנמשחו בשמן כי גם משה כהן היה ששימש בז' ימי המלואים בחלק לבן ויום המות של שמואל היה מיום הולדו כי אמו גרמה לו ויהי (שמואל א א) שם עד עולם ועולם של לוים חמשים שנה ובן שתי שנים היה גמלתו שישב בבית המקדש לכן לא חי רק נ"ב שנים מכאן שאל (קהלת ה) תבהל את פיך וגו' להוציא דבר מלפני אלהים כי כמה וכמה חבילין טהורין בקעין רקיעין ונטלין האי מלא דנפקא מפומיה דבר נש כי אלהים