מגלה עמוקות חלק א קלט

לא ישבע ואוהב בהמון ובכל מקום שמיכאל שם שכינה נראית סי' קול המון (יחזקאל א) כקול שדי בלכתם וארז"ל אלמלא קול המ'ו'ניא של רומי י"א קליפין דילהון ניתוספו עליו גם גליצור מגלה טעמי צור שלשה אלה (בראשית מ) בגפן שלשה שריגים והיא כפורחת עלתה ניצה על כנסת ישראל כי ג' אלו גליצו"ר מיכא"ל זנגיא"ל עולים מנין ישרא"ל ושנים הנותרים עולים מנין שכינ"ה ז"ש ואלה שמו' בנ"י רמז על מרכבו' ג' מלאכים אלו שמסתעפים חיליהם והם נקראי' בנים כד"א (איוב א) ויבואו בני אלהים שהם משיריין שמסתעפים מן שם אלהים הבאים מצרימה בה' נוספת רומז' על ה' אלו מצרימ"ה בגי' רזיא"ל יופיא"ל וכשם שמסטרא דקדושה שנים ושלש כן (דברים יז) ע"פ שנים או ג' עדים יומת המת סי' בן ב"ג ב"ג אומ' לפו' צערא אגרא (איוב לג) פעמים שלש עם גבר ממש והוא (בראשית טו) עבר בין ה"גזרים ה' אלו מורמזין בו

איש וביתו באו. יש ברזא דחכמתא סוד גדול היודע סוד צרופי שמות יש שם אחד הממונה על התנועה היודע צירופו וניקודו שצריך לכוון ב' של בראשית א' של (שמות כ) אנכי ו' של (במדברי) ויהי בנסוע הארון וסודו ב'א'ו ממונה על זה וס"ת בגי' 'ש'י'ב שהוא י"ב צרופי הויה הנרמז ש"מות ב"ני י"שראל. ש"בי כלהו איתנייהו

בשמעתא דיומא המניח את הכד בר"ה והוזק בהם אחר חייב בנזקו ואם הוזק בהם בעל החבית חייב בנזקו רזא דמתניתין פתח בכד וסיים בחבית וכן הא דתנן זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה חבית של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלוך ולזה רשות להלוך. הענין בעולם היצירה תמן יחוד מטטרון יחודא תתאה בשכמל"ו בגימ' חנו"ך מטטרו"ן והסוד שאמר יעקב ליוסף (בראשית לז) הנה אחיך רועים בשכ"ם ב"רוך ש"ם כ"בוד מ"לכותו שהלכו לרעות א"ת צאן אביהם רזא דשכינתא כלולה מכ"ב אתוון ולכן הוצרך להתגלגל יוסף שהוא רזא דנער כ"ב שנים מאביו ואותו היחוד הוא כ"ד אתוון שהוא סוד כ"ד של רבקה (ישעיה נד) ושמתי כד כ"ד שמשותיך בצפרא לקבל כ"ד שערים העליונים שירושלים שלמטה מכוונת נגד ירושלים של מעלה וכן בירושלים היו כ"ד שערים כ"ד תיבין בברכות ולירושלים שבתפלת י"ח ויעקב כשראה שבניו יחדו שמע ישראל כשם שאין בלבו אלא אחד כן אין בלבינו אלא אחד פתח ואמר ב"ש"כ"מ"לו אבל משה לא אמר כו הקב"ה הזהיר (שמות כג) השמר מפניו ר"ל מטטרון נקרא שר הפנים ונקרא שומר מפניו שהוא מקבל התפלות לקבל אותן פנים שלמטה לפי שנוי דלתתא (שם) אל תמר בו מלשון מומר שעשה אחר וקיצץ בנטיעות בשעה שראה למט"ט יושב וקושר לרבו בהאי שעתא מחוהו למט"ט ס' פולסי' דנורא ועז"א ברזא דחכמתא המניח את הכד הוא מט"ט ברשות הרבים שהוא רשות שרבים בוקעין שם ובא אחר סוד אלישע אחר ונתקל באותו כד פטור שפטרוהו מכל העולמות (ירמיה ג) שובו בנים שובבים חוץ מאחר ואם הוזק בעל החביות כי הוא מט"ט חייב בנזקו שמחוהו ס' פולסין דנורא בשבילו ונקרא מט"ט בעל החביות שהוא כה"ג דלעילא מקריב חביתי כה"ג מחציתו בבוקר ומחציתו בערב ב' פעמים ביום נמצא שהוא כלול שני פעמים כ"ד ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך והוא סוד מזמור בתלים (תהלים מח) כי הנה המלכים נועדו והוא סוד ויכוח יוסף ויהודה (שם קה) (ויעקב גר בארץ ח"ם כי יעקב הוא יחודא תתאה). גם נקרא מט"ט בעל החביות כלול כל הפרקים שבששה סדרים שיש פרקים כמנין מפת"ח כי הוא כל גנזי מפתחי דמרא בידיה נמצא שהוא חושבן בעל החביות עם הכולל

או בדרך דרש יעקב גרם לנו גלות מצרים ז"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה הטעם שבאו למצרים הוא מטעם את יעקב שגרם לנו יעקב הגלות והוא שגרם תרי עניינים שגרעו לגלות כי טעם אחד לגלות מצרים על שמכרו ליוסף ועל ידם נתגלגל הדבר ויעקב גרם בזה שהיתה שנאה בין האחים בשביל שני סלעים מילת שעשה לו כתונת פסים גם כששלח אותו על ידו נתגלגל הדבר ועוד גרם יעקב ענין דינה שאנסה שכם בן חמור החוי הוא גם כן על שמנע יעקב חסד כמשארז"ל (איוב ו) למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב כי אלו נתן יעקב דינה לעשו הי' חוזר למוטב ולא רצה ליתן לעשו שהוא מן הגמולים באה לערלים לשכם בן חמור נמצא שני מעשים אלו בשכם עינו את דינה ע"י יעקב שלא נתנה לעשו בשכם מכרו את יוסף כמ"ש הנה אחיך רועים בשכם שני דברים אלו גרמו שנטו ישראל שכם תחת החוי חמור מצרים (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם נמצא יעקב הוא בעל הכד שהניח את יוסף בר"ה שהוא מצרים אינו כשכם רק שהוא ככל העולם בכלל גם הוא בעל החביות שגרם צלולה היתה החביות ואתם עכרתם אותה ועל זה אמר איש וביתו באו רצה לומר על יוסף ואסנת בת דינה זה גרם להם שבאו מצרימה ז"ש המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה יעקב הניח כד זה שנתקלו בה השבטים שמכרוהו על השליחות היה יעקב יכול לפטור כי אותו השליחות היה מעמק חברון מעצה עמוקה של הקב"ה שהסכים עם צדיק הקבור בחברון אבל על ענין דינה נענש יעקב כמ"ש ואם הוזק בהם בעל החביות חייב הוא יעקב שגרם לחביות שהיתה צלולה ועכרו אותה וחייב בנזקו כמ"ש במדרש (איכה ב) ובער ביעקב כאש להבה. אין פורעניות בא עד שמרגיש בה יעקב כי הוא בעל הקורה כמ"ש (ישעיה מח) ישראל מקוראי והוא נכנס בעובי הקורה. וז"ש רב פפא למאי נ"מ למקח וממכר שנמכרו ישראל לאויביהם היינו כד היינו חביות ענין אחד להם גם היינו כד היינו חביות תרווייהו על יוסף שנקרא כד גם נקרא חביות כמ"ש במדרש על שקברו אותו בשכם משל לגנבים שגנבו החביות והוחזרהו החביות למקומו כן בשכם לקחו את יוסף