מגלה עמוקות חלק א קל

לה כתרי אותיות ואות שלו שהוא הו' אות אמת הוא המלאך והוא הגואל לכן נתן אליהו המשכון שלו אות ו' ליעקב ועל אותו מלאך מדבר כאן שהוא גואל ולקח אות של יעקב אתו עמו כלומר אליו ויתנכלו אותו על אות שלו להמיתו. וכה"א האספו ואגידה לכם את אשר יקר"א אתכ"ם באחרי"ת הימים את מיותר הוא הל"ל אשר יקרא אתכם אבל רמז כאן על א"ת קיימא (דברים לג) ואתה מרבבות קודש שעל כל אות ממונים אלפים רבבות מרבבות קודש לכן נקרא צבאות שכל אות בצבא שלו למעלה ורמז כאן אות אשר יקר"א אתכ"ם באחרי"ת ס"ת אמת (דניאל י) ואגיד לך הרשום בכתב אמת וכן מספר קץ בדניאל אמ"ת א"לף מ"אתים ת"שעים וסי' (תהלים פה) אמ"ת מארץ תצמח כי כמו שבמלת אמת מורה אלף מאתים תשעים כן מלת אר"ץ מורה על אלף ר' צ' שהוא ג"כ זה המספר אלף ר' צ' יברך א"ת הנערי"ם ויקר"א בהם שמי ג"כ ס"ת למפרע אמת יברך את הנערים שהם (דברים לג) רבבות אפרים והם אלפי מנשה שהשכינה שורה על (שם סח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן ג"ואל א"ותי מ"כל ר"ע ר"ת ד' רתיכין ג"בריאל א"וריאל מ"יכאל ר"פאל כי ה' מן הגואל היא ה' הידועה שימוש ולא שורש

האספו כאן נרמז סוד א"תוון ס"וף פ"סוק הנרמז באות ה' ובאות ו' כי בתרין אתוון אילין נרמזת הגאולה אחרונה לכן נתן אליהו ה"פ ו' למשכון וכן אתוון א"טמון ס"גרון פ"תחון אשר על זה אמרה רחל א"סף אלקים את חרפתי. ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם רמז על מה דאיתא בזוהר פ' ויקהל הכי אזדמין צדיקייא לאשתמודעאה לעיניהון דכולא ולאחזאה פרצופא קדישא קמי' כל עלמא הה"ד (ישעיה סא) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך י"י אדהכי חמא לר' יוסי דהוה מהרהר במילי דעלמא א"ל יוסי יוסי אשלים דיוקנך דאות חד חסר בך קם ר' יוסי וחדי במילי דאורייתא וקם קמי' אסתכל ביה ר"ש א"ל השתא אנת שלים קמיה עתיק יומין ע"ז א' אות אשר יקרא אתכם באחרית הימים שיהיה כל א' ניכר באות שלו ז"ש (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם על אינון אותיות שהיו לכל א' ז"ש (תהלים מו) י"י צב"אות עמנו כי שם של י"י על כל א' מישראל ומאינון ד' אותיות נראה אם הוא מגלגול ראשון או שני או שלישי ודור רביעי ישובו הנה וכה"א קהלת ח) וחכמת אדם תאיר פניו כי כל מעשיו של אדם ניכר במצחו וכל ענינים המבוארים בפ' ואתה תחזה וכמ"ש יעקב ליוסף ראה פניך לא פללתי שיהיה שלים בדיוקנא דיליה ועתה הראה אלקים או"תי על אותיות שלו שהיו מושלמין גם א"ת זרעך על את קיימא של בני בנים שלו וז"ס וילכו לרעות א"ת עצמן א"ת צאן אביהם אותיות שהם מא' עד ת' נרמז במלה צא"ן צ"ירופי א"ותיות נ"קודות. ויבא יוסף א"ת דבתם רעה שראה בפרצופם אותיות שהיו מהרהרים באותן תלת דברים שחשד את, אחיו ולקה בשלשתן ויעקב שראה שמושלם הוא באותיות שלו גם בניו גם בני בניו א' המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וגו'. ארו"ר אפ"ם כ"י ע"ז ס"ת זמר"י שע"ז א' לפני, זה בסודם אל תבא נפשי זמרי בן סלוא. והוא א' מן ה' פסוקים שאין להם הכרע (בראשית ד) הלא אם תטיב שאת או שאת אם לא תטיב כי בפסוק זה נרמזו תרין סטרין שיש נשמות מן זו"ן שהם טובים ז"ש הלא אם תטיב אז בשאת מלשון התנשאות ואם לא תטיב שאת מלשון (ויקרא יג) שאת או ספחת או בהרת וכן זה הפסוק (ירמיה מח) ארור עושה מלאכת י"י רמיה דאתמר ב"ב יג) על מיקרי דדרדקי דלא דייק לפי שמשבט שמעון באים מלמדי תינוקה וארז"ל לא הקפדן מלמד ז"ש מי שהוא מלמד תינוקת ומקפיד ליקום האי גברא בארור שעושה מלאכת י"י רמיה ולפי פשוטו כשהוא אומר ארור אפם שלא קילל לשמעון רק אפם

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה בזוהר דף ר"יו מתרץ למה כתב אותן י"ז שנה שהיה מצטער יעקב על שהיה יוסף בן י"ז שנה ונתן לו הקב"ה י"ז שנה תענוג לקבל זה אבל בתיקונים איתא י"ז דרגין לנשמות ישראל וכתב מהר"מע בס' יונת אלם שז"ס י"ז מלכים ז' של זעיר וי' קומת נוקביה וז"ס כל ישראל בני מלכי"ם הן ובשבילם דרשו י"ז דרגין אלו בסוד (דברים ד) ואתם הדבקים בי"י אלקיכם חיים כולכם כי שם תלוין כל חיות של ישראל בחושבן זעיר של הוי"ה שהוא סוד טו"ב בחילוף א"ת ב"ש נפ"ש (תהלים עג) אך טו"ב לישראל ואלו הן מלאכי' צדיקים נביאים חוזים מארי תורה גיבורים חסידים אלו הן ז' מזעיר וכן מנוקביה הרי י"ז יתירה עליהם נוקביה מג' עליונות דילה דאינון נבונים חכמים ראשי אלפי ישראל וכשהיה יעקב בבאר שבע הובטח בראשית מו) כי לגוי גדול אשימך שם וז"ש יוסף בן י"ז שנה היה רועה את צאן קדשים ואלו י"ז שנים היה תמיד לזכרון בין עיניו (ישעיה ג) אמרו צדי"ק כי טו"ב והובטח על מט"ה ש"למה שהיא בגי' נפ"ש להשלים כל הנפש הבאה לבית יעקב והוא סוד אשר שלח יוסף לאביו כל טו"ב ארץ מצרים ארז"ל יי"ן יש"ן שהוא סוד נפ"ש (שמות כג) וידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים ללקט ניצוצות טהורות מכל י"ז דרגין דנשמתא (קהלת ז) גם את זה לעומת זה ויזד יעקב נזי"ד עדשים נ"שמת י"ז ד"רגין הוא סוד ח"ט אגו"ז קליפא דאגוזא (דברים לג) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב דאתמר בימי שלמה (מלכים א ה)