מגלה עמוקות חלק א קכג

(משלי כח) וצדיקים ככפיר יבטח גם כששמע חלומו של פרעה בז' פרות רעות ושבלים רעים לא יירא רק מיד השיב אלקיה יענה את שלום פרעה כי גם הרעה נהפכה לטובה שליקט כל כסף בעולם נכון כמ"ש לפרעה נכון הדבר מעם אלקים לעשותו וכל מה שעשה יוסף במצרים לא על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא כמ"ש יעקב את שלום אחיך ולא על עצמך יצאת רק את שלום הצאן שהוא כלל כל ישראל. ז"ש (תהלים קיב) סמוך לבו בטוח בי"י בכל השבטים לא תמצא ס' רק ביוסף כי הוא עומד לקבל ס' של סמא"ל וסטן ז"ש (שם) עד אשר יראה בצריו פזר נתן לאביונים ואת העם העביר יוסף שפזר לכל אביונים בעולם ועשה בזה צדקה לעד עם אחיו שקרנו תרום בכבוד שלא לומר לאחיו שם בני גולה כשאמר יוסף להם למול (שם) רשע יראה פרעה וכעס אבל שניו יחרוק שלא יכול לומר לו מאומה רק תאות רשעים האבד גם על פוטיפר שנסתרס זרע רשע על אברהם ג"כ נאמר מזמור זה (שם) אשרי איש הוא אברהם ירא את י"י עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וא"ת מאחר שהיה ירא את י"י למה לא שומר ברית מילה מעצמו הלא קיים כל התורה אפילו עירוב תבשילין לז"א (שם) במצותיו חפץ מאוד ר"ל שכל המצות שימר אף שיעשה אותם קודם שצוה הקב"ה אותו יכול אח"כ לחזור ולעשות כשיצוה אותו הקב"ה כדר' חנינא גדול המצוה ועושה משאינו מצווה ועושה. אבל אלו מל את עצמו קודם צוויו לא יכול אח"כ לחזור ולמול כשיצוה אותו הקב"ה ז"ש במצותיו חפץ מאוד שיהיה מצווה ועושה וא"ת ולמה לא צוה לו הקב"ה על מצות מילה רק כשהיה בן צ"ט שנה לא מקודם לכן לז"א לפי שיצחק מטפה קדושה כי כבר הוצרך יצחק לבא לזה העולם בן מאה שנה לקבל מאה מפתחן דברכאין דיהיב קב"ה לאברהם חושבן בראשית יב) ל"ך ל"ך והם מאה שערים אשר זרע יצחק בארץ ההוא שהם נגד מאה ברכות ז"ש (שם כו) ויברכהו י"י ז"ש (תהלים קיב) גבור בארץ יהיה זרעו זה יצחק שמדתו גבורה שיהיה זרעו טהור ואז נולד יצחק וא"ת למה נולד דווקא בן מאה ז"ש (שם) דור ישרים יבורך שהם נגד ק' ברכות (שם) הון ועושר בביתו (בראשית כד) וי"י ברך את אברהם בכל (תהלים קיב) וצדקתו עומדת לעד שהוא תסד שהעולם עומד עליו כי על ג' עמודים העולם עומד (שם) זרח בחושך אור משל לא' שהולך ממקום למקום וראה בירה דולקת שהיה העולם עומד בחושך והוא (ישעיה מא) העיר ממזרח צדק. טוב איש חונן ומלוה כמ"ש במדרש שנתן להם לאכול במדבר מאן יהיב קופר במדבר כשבאו לברך אמר להם נברך כו'. (בראשית כא) ויקרא שם בשם י"י אל עולם שהקריא אל בפי הבריות כמ"ש שמתחלה חונן ומלוה להם אכילה ושתייה במדבר ואח"כ היה (תהלים קיב) מכלכל דבריו במשפט כשלא רצו לברך להקב"ה דבר עמהם משפט לשלם לו. (שם) כי לעולם לא ימוט ע ואברהם היו יהי"ה. שבכל דור ודור צריכין להיות שלשים צדיקים כאברהם בדור (שם) כי לעולם לא ימוט לזכר עולם יהי"ה מנין יהי"ה שלשים צריך להיות בכל דור ודור לתקן עולם בשלשים ניצוצות מן גוים (שם) משמועה רעה לא יירא כששמע אברהם שנשבה אחיו הלך אברהם להציל לוט מד' מלכים (שם) נכון לבו בטוח שהציל את לוט ע"י פרידה שיוצאת ממנו. ואם קאי על יצחק אשרי איש ירא את י"י כשהוא מצד היראה כשצוה הקב"ה על עקידה שמח במצותיו חפץ מאוד. מזה זכה שיהיה גבור בארץ יהיה זרעו ודור ישרים יבורך מאותו מעשה והלאה. הון ועושר זבל פרידותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך זרח בחושך שהוא מסיטרא דדינא (בראשית כז) ותכהין עיניו אור לישרים כדי שיבא ויקבל הברכות לכן כהו עיניו או שיצא ממנו או"ר א"נטונינוס ור"בי ז"ש זרח בחושך שמתוך החושך שהוא עשו מחשיך אפי ברייתא יצא ממנו ג"כ א"ור שני גיים. טוב איש חונן יכלכל דבריו במשפט כי הוא מצ"הד מלך במשפט. ואם הוא על יעקב שכלול מכל תרי"ג מצות כי אברהם כולל רמ"ח מצות עשה לכן תחלת דבורו של אברהם פתח הקב"ה במצות עשה לך לך מארצך אבל יצחק כולל מצות ל"ת מצ"הד לכן תחלת דבורו של יצחק פתח הקב"ה עמו (שם כו) אל תרד מצרימה היא מצות ל"ת. ויעקב איש תם מושלם משני צדדין יושב אוהלים באוהל אברהם שהוא כלול רמ"ח מצות עשה ובאוהל יצחק שהוא כולל שס"ה מצות ל"ת. עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כי זה לבוש של הקב"ה ז"ש אשרי איש זה יעקב שהוא כלל מצות עשה ומל"ת ז"ש ירא את י"י זה מצות ל"ת במצותיו חפץ מאוד זה מ"ע גבור בארץ יהיה זרעו על כלל השבטים. הון ועושר בביתו ויפרוץ האיש בבית לבן. זרח בחושך שכל ימי היותו אצל לבן נתכוון לרעות צאן קדשים הם ישראל לקבל רצוצות הנידחות בתוך החושך להיות אור לישרים ותלת גלגולין קא חשיב. בספר התמונה מסטרא דאברהם חנון מסטרא דיעקב רחום מסטרא דיצחק צדיק כל כוונתו של יעק"ב על טו"ב של א"ה ז"ש טוב איש חונן מסטרא דאברהם יכלכל דבריו במשפט מסטרא דיצחק. ולא כנגד עצמו עשה כל מעשיו רק כי לעולם לא ימוט על כלל כל העולם כלו יצא. משמועה רעה שאמר טרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו לא יירא כי נכון לבו בטוח יהיה בי"י ולא רצה לקבל תנחומין עליו ואם יתמהמה חכה לו ואלו היה חושב שמת כבר נגזרה גזירה על המת לשכוח מן הלב אלא שנכון לבו בטוח בי"י שהוא חי, לכן מאן להתנחם סמוך לבו ע"ז שהוא חי עד אשר יראה בצריו כי עשו שמח שמחה גדולה שנאבד ממנו שטנו ז"ש יעקב לעשו רב עוד יוסף בני חי ר"ל עשו נקרא