מבוא שערים צג

נזרעו בו מ"ב זיווגים ר"ל כפולים כי הם ב"פ מ"ב שירדו מן הגרון שבו נזרעו אלו המ"ב זיווגים כפולים שהם ב"פ מ"ב כנז'. גם נראה לפרש כי טפת דכורא הוא מ"ב א' דיהיו דההין כנ"ל וב' טפות נקיבות אעפ"י שהם מ"ב מ"ב עכ"ז בפשוטן אינן רק ב' אהיה שהם גי' מ"ב לבד ואלו ב"פ מ"ב הם המ"ב זיווגים כפולים דאזדרעו בברית קדוש דא"א והנה נת"ל סדר התלבשות כל הפרצופים לצורך זווג זה שהיא לצורך זו"נ ונת' שם כי נצח דא"א מתלבש תוך אבא והוד דאריך תוך אימא והיסוד דאריך נעשה סוד הדעת המכריע בין או"א שהוא בב' היסודות שלהם כי חצי היסוד הימיני דא"א נתון ביסוד אבא וחציו השמאלי נתון ביסוד אימא והענין כמ"ש כי א"א נקבה אינה נפרדת ממנו אמנם צד הימין הוא הזכר וכל צד שמאל הוא הנקבה ונמצא כי כן עד"ז היסוד שלו כלול מזכר ונקבה כמו התמר בסוד צדיק כתמר יפרח ויהיה חציו הימיני זכר וחציו השמאלי נוק' והוא בחי' היסוד זכר ובחי' העטרה שלו נוק' כי העטרה בחי' נוק' דא"א ואז ניתן חצי הימיני בסוד אבא שהוא ג"כ זכר בסוד מ"ד וחציו השמאלי ביסוד אימא שהוא נוק' בסוד מ"נ וע"י התלבשותו באלו ב' היסודות שהם זו"נ דאו"א אז נזדווג אריך מיניה וביה יסוד בעטרה בסוד זיווג תחתון ונתן היסוד בעטרה אותן הטפות שנמשכו אליו מבחי' זיווג עליון דחכמה וגרון הנ"ל והיו יוצאים זו"נ בבחי' ג' כלילין בג' והאמת כי אין האשה מתעברת מביאה ראשונה עד שיעשה אותה כלי ע"י ההוא רוחא דשביק בה בביאה ראשונה ואח"כ מביאה שניה מתעברת ממנו אמנם כאן להיות שנוק' דא"א אינה בחי' נפרדת ממנו אמנם היא כלולה בו לכן לא הוצרך לעשות כלי ונתעברה מביאה ראשונה אמנם עכ"ז הוצרך להיות חציו הימין ביסוד דאבא בסוד מ"ד וחציו השמאל ביסוד אימא בסוד מ"נ ובזה תבין מש"ל כי עיקר הזיווג הזה היה בא"א אך לא שמשו או"א עתה רק שהזיווג נעשה ע"י התלבשות א"א. והנה נת' עתה צורך התלבשות דא"א בהם ומזה תבין ענין יעקב שהוליד לראובן מטפה א' בביאה א' כמ"ש כחי וראשית אוני וכן משארז"ל כל מעכות של בית רבי תמר שמן ובאצבע היה ולא הוצרכו לביא' שניה והענין כי מבחי' הא"א נמשכה להם כנז' שלהיות היסוד שלו כלול מזכר ונוק' כמו התמר לא הוצרכו לביאה שניה וז"ש ותמר שמן ונמצא כמו שזיווג דאריך היה ע"י כללות תלת נה"י גו ג' חג"ת כן יצא הז"א כלול ג' גו ג' אשר זהו הטעם למה אריך הוצרך לאסוף רגליו ולכלול תוך חג"ת וזה היסוד דא"א הוא השופר דנפיק מיניה קול כלול מתלת שהם אמ"ר כמש"ל על פסוק מן המצר קראתי יה כי יצאו אח"כ מזה היסוד הנק' שופר לאו"א הנק' י"ה ושם נתקנו בסוד העיבור ולכן נבאר תחל' איך נמשכו אח"כ בסוד העיבור תוך או"א. הנה כבר נת' כי עיקר הזיווג הוא בא"א אלא שגם הוצרך לזיווג או"א הגבוה מזו"נ והוצרך להיות יצירתו ע"י והענין כי הנה נת' לענין התלבשו' כל הפרצופין ואיך זו"נ בהיותם ג' כלילין בג' היו נתוני' באמצע בין נה"י דא"א לאו"א ונמצא מחצית זו"נ שהם נצח וחסד וחצי הימיני דת"ת וחצי הימיני דיסוד וחצי דמלכות היו מלבישים לנצח וחצי היסוד הימיני דא"א והם מלובשים תוך או"א המלביש עליהם ומחצית השמאל דזו"נ שהם הוד וגבורה וחצי שמאל דת"ת ודיסוד ודמלכו' הם מלבישים על הוד וחצי השמאל דיסוד דא"א ואח"כ אימ' מלבש' עליהם ונמצא כי היסוד דא"א נחלק לב' חציו נתון בתוך יסוד דאבא וחציו ביסוד דאימ' ונמצא כן בהיות הטפות דזיווג א"א הנ"ל נתונים תוך יסוד שלו הם עומדים ממש תוך הב' יסודות דאו"א ואז יסוד דאריך העומד בתוכם השפיע ונותן טפות אלו תוך יסוד אבא ונתערבה שם במחצית הימיני דזו"נ המתלבש תוך אבא כנז' ואז אבא אח"כ בסוד זיווג שנזדווג עם אימא נתן המחצית ההוא עם הטפ' ההם בסוד זיווג בתוך אימא אז נמצא כל בחי' זו"נ בסוד עיבור תוך אימא לבדה. ונחזור לבאר לענין זיווג דא"א מה שימש בזה ומה בחי' נעשה ע"י בזו"נ הנה נת' כי הז"א אינו פחות מו"ק ולא יותר עליהם עד שיגדל בעיבור ב' אמנם לצורך זיווג זה דא"א נכלל ז"א ג' גו ג' כי א"א לומר שבעיבור נגרעים ממנו ג' קצוות ונשאר בג' לבד כי זה אינו עולה בדעת אמנם נכללו בו ג' גו ג' והענין כי תיקון ז"א עתה אינו אלא ע"י א"א והוא העיקר בזה הזיווג להוציא שורש ועיקר זו"נ והנה א"א נכלל ג' גו ג' ולא נתגלה עתה החג"ת רק הנה"י שלו אשר עלו למעלה במקום חג"ת אשר שם או"א ועלו ונתלבשו תוך חג"ת דאו"א עצמם אז מכח אותם נה"י עצמם דאריך לבדם אשר נתעלו שם ונכללו בחג"ת יצאה הטפה כלולה מכחם דרך היסוד דא"א בסוד זיווג התחתון ואלו הנה"י דא"א הם סוד ג' טפין דסגול הנז' שמהם נעשה אים תתאה שהוא ז"א ונמצא כי שורש טפה זו אינה אלא מבחי' נה"י לב אלא שהם כלולים בחג"ת וא"כ נמצא כי אין בחי' ז"א רק בחי' ג' קצו' לבד שהם נה"י שלו ואלו נשלמו עתה ונתגלו אמנם היו כלולים ג"כ בחג"ת שלו דוגמת הא"א כנז'. אמנם עיקר התיקון לא היה רק בנה"י אלו שהם נגלו לבד אמנם אחר שנולד ז"א ויצא לחוץ והגדיל ונעשה מו"ס גמורות מלבישים את א"א כמ"ש הנה גם באריך נתפשטו רגליו למטה ואינו נכלל בג' כמו עתה וזה יובן כמ"ש לקמן איך ג' בחי' יש לז"א בעיבור ויניקה ובעיבור ב' דמוחין ושלשתם נמצאו בעיבור הזה כ"א לבדו והנה זו הראשונה מהם שנעשו עתה בסוד ג' לבד אלא שנכללו בג' אחרנין ואותם הג' דחג"ת הם בכח ולא בפועל והנה בחי' זו הכולל מג' טפין שהם נה"י דז"א אלא שנכללו בחג"ת שטפה זו ניתנה בחזה דאבא והוא נותנה בסוד הזיווג לאימ' ושם נעשה בסוד ו' זעירא שבתוך אות ה' שהיא אימא כנודע נק' ו' זעירא נחלקת לג' נקודות דטפין כזה שהם ג' טפין