מבוא שערים צד

דסגול ובסוף הו' הזו באותו הקוץ יצאה נוק' דז"א בסוד פסיעה לבר רביעית אליו כי הנה ו' גדולה מספרה ו' אך ו' זעירא אינו אלא ג' לבד אלא כיון שגם נכללו בחג"ת בכח ולא בפועל לכן נק' בשם ו' אלא שהיא זעירא. גם ט"א למה נק' ו' זעירא והענין בהקדמה א' שאות ו' הוא בת"ת והוא ו"ו כפולה בסוד גוף וברית אלא שאות ו' העיקרת השרשיות היא בת"ת וזו נק' ו' גדולה ואות ו' דמלוי הוא ביסוד ונק' ו' זעירא כי הת"ת ויסוד גדול וקטן כנז' ואמנם היות ת"ת נק' ו' כי הנה החו"ג שהם ב' זרועות יש בהם ו"פ וכולם כלולים בו ולכן נק' הת"ת ו' אלא שהיא גדולה כי החג"ת הם בסוד האבות שהם גדולים וז"ש בפ' בראשית כי בהיכל הרצון שהוא נגד הת"ת יש ו' היכלין כלולין בו והענין כי יש בת"ת לבדו בחי' ו' פרקים דחו"ג הנכללים בו כנז' ואלו הם הו' היכלין שכלולין ואינם הי' היכלין אחרנין הנז' שם והנה גם ביסוד יש בו כללות ו"ק נגד ו"פ שוקיי' נו"ה ואלו הם מ"ש באד"ר צדיק יסוד עולם כליל שית בקרטיפא חדא ולהיותם בסוד הבנים שהם נק' קטנים נק' ו' זעירא ואלו הב' שהם ת"ת ויסוד נק' ז"ה לסיבה הנז' כי בין שניהם יש י"ב קצוות כמנין ז"ה כי גוף וברית חשבינין חד וז"ס וקרא זה אל זה נמצא עתה כיון שהת"ת נק' ו' גדולה ע"ש ו"פ דח"ג והיסוד נק' ו' זעירא ע"ש ו"פ דנו"ה א"כ כל החג"ת נק' ו' גדולה וכל הנה"י נק' ו' קטנה ולכן ז"א שעת' יצא מכח נה"י דאריך לבד לא נתגלו רק נה"י לבד לכן נק' עתה ו' זעירא יען הוא בחי' נה"י לבד הנק' ו' זעירא. ודע כי בהכרח צריך שיהיה גם עתה בז"א כללות כל הט"ס כי אפילו העובר יש לו ראש אלא שלא נתגלו לו עתה רק ג"ת נה"י שלו וית' לקמן. ונחזור אל הפסוק מן המצר קראתי יה כי היסוד דא"א נק' שופר לשון שופריה כי הוא בסוד ויהי יוסף יפה תואר כמבואר במקומו וגם סיבה אחרת כי הוא כמו שופר חלול שיוצא ועובר הקול בתוכו וכן זה היסוד דא"א הוא רחב למטה והוא קצר מלמעלה כמו שופר ומשם ממקום הקצר ההוא יוצא הקול הוא ז"א הנק' קול כנודע שהוא כלול מאש ומים ורוח כנ"ל בפ' וארא שהם נה"י דז"א שאז לא נתגלה בו רק ג' אלו לבד כנז'. ומיסוד דא"א נמשכו באו"א הנק' י"ה וזהו מן המצר כי מן המצר דיסוד דאריך התחלתי לקרוא לי"ה שהם או"א כנודע שימשכו משם הטפה אליהם ואמנם במרחב של השופר שהוא סוף היסוד דאריך שם ענני י"ה כי משם יצאה הטפה הנז' וקבלוהו או"א הנק' י"ה לתקנא בסוד העיבור ואז אח"כ נתגלו כל הו"ק שבו בסוד העיבור והרי נת' מה היא הבחינות שנתקן ז"א עם זיווג זה דא"א עד שנכנס בתוך אימא בסוד העיבור

פרק ט נבאר עתה היטב בענין זיווג או"א ואיך נתן אבא הטפה באימא לצורך זו"נ ותחלה נבאר מ"ש בפ' תרומה ענין אצילות אדם תתאה שאיהו בבחי' אויר מים רקיע כו' והנה אדם תתאה הוא ז"א והיו באצילות ג' בחי' הם אמ"ר והנה אור הוא בהיות טפת אבא נמשכת עד היסוד שבו ומשם ליסוד אימא בסוד זיווג ואח"כ בהיות טפת אור ההוא מתעכבת שם בבטן הנקבה בסוד העיבור מתהפכת מאויר ונעשה מים ואח"כ אחר לידתה את זו"נ אז נעשית הטפה ההוא שממנה נעשית זו"נ בחי' רקיע דאתקרשו מים ואתעבידו רקיע. והנה נבאר פה ג' בחי' אלו כללות ואח"כ ית' כל בחי' ובחי' במקומה הראוי לה ואלו הג' בחי' נרמזו בפסו' לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה כי הנה ג' מדריגו' אלו נגד ג' בחי' הנז' כי המדה האמה שמודדין בה הדברים היבישים כמו הקרקעות והבגדים ואין הענין הנמדד נכנס תוך האמה אמנם המשורה הוא לדבר הלח שמשים בתוכו היין או השמן למדוד אותו בהיותם בתוכו שלא יפזרו לחוץ והמשקל הוא באופן אחר כי משימים אבן המשקולת נגד דבר הנשקל לראות אם הדבר קל או כבד והנה בחי' האויר הוא נשקל ע"י המשקל ובחי' המים נמדדים ע"י המשורה ובחי' הרקיע נמדד ע"י האמה הנק' מדה. ונתחיל בענין אויר הנשקל ע"י המשקל שהוא המשובח שבכולם וכמ"ש במשנה המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן כי הם ג' מדות הנזכרים והנה המשקל הוא סוד הדעת כי ברית הלשון הוא בדעת וברית המעור הוא ביסוד והנה היכר דבר אם הוא כבד או קל הוא ע"י הלשון המשקל שהוא הדעת. והענין כי הטפה היורדת מחכמה אל הבינה הנק' אור היא נמשכת דרך הדעת כנודע כי לכן הזיווג נק' ידיעה כמ"ש והאדם ידע את חוה וידע אלקנה כי הדעת הוא המזוויג חו"ב ובצאת טפת האור מהמוח הנק' חכמ' נמשכת דרך הדע' ושם נשקלת אם כבידה אם קלה כ"א הוא יוצא אור גדול מאד הוא כבד ויור' למטה וכפי ערך גדולתו ושיעורו כן יתפשט וירד למטה דוגמת האבן בהיותה יותר גדולה וכבידה יורדת למטה ואם טפת האור הנמשכת מהחכמה היא קטנה וקלה אין יורדת הרבה להתפשט ממנה. גם לסיבה יותר פנימיו' נק' הדעת בשם משקל כי הדעת העליון שמשם יורד השפע אל או"א להזדווג הוא מזלא קדישא דדיקנא דא"א כנז' כבר ושם נת' כי הם ב' מזלות הח' והי"ג ומזל הח' הוא שם הוי"ה דיודין והי"ג הוא אהי"ה דיודין והנה מזל הח' מתלבש במזל הי"ג ושניהם נק' דעת דא"א והנה זה שם הוי"ה דיודין יש בו ד' יודין והם מ' דמשקל ואם תכלול כל י' מאלו הר' דכל י' כלולה מי' הם ת' כמנין ש"ק דמשקל ואח"כ אם תוסיף כללות החשבון ההוי"ה הפשוטה שהוא כ"ו ועם כללות ד' אותיות הרי ל' של משקל וכמ"ש על ת' של שקל כסף. והנה כל מיני מדידות אלו הם נעשים ע"י שמות הוי"ה ביודין המתלבשת תוך שמות אהי"ה דיודין ולכן אותיות הראשונות הם אות מ' מדה ומשקל ומשור' לרמוז אל השמות דהוי"ה דמלוי ד'