מבוא שערים צב

מ"ב. אמנם צריך ג"כ שבב"א מהם יהיה רמוז מ"ב שעולים ב' מ"ב ויורד מ"ב א' וזה ית' לפנינו וכמו שג' יה"ו כנז' נתחלקו בי"ס דחכמה דא"א ושרשם יה"ו א' כן יתחלקו בגרון ב' אהי"ה אלו לששה אהי"ה בי"ס שבו והוא כי בג"ר דגרון יש בו אהיה א' שהוא שורש אבא שבגרון והוא במלוי יודין ואהי"ה ב' ג"כ ביודין שורש אימא כי כמו שמשם יה"ו הוא כללות י"ס דחכמה כן שם אהי"ה הוא כללות י"ס דגרון אלא ששם יה"ו דחכמה נחלקו לג' יה"ו כנז' ואהי"ה דגרון נחלק לו' אהיה יען שיש בו כללות או"א ונמצא כי ג"ר דאהי"ה דכללות הגרון יש שם ב' אהיה דיודי"ן ואח"כ בג"א דאהי"ה שבכללות הגרון יש ב' אהי"ה דאלפי"ן ואח"כ בגת דאהיה יש ב' אהי"ה דההי"ן גם כמו שהג' יה"ו דחכמה נכללו ביה"ו אחרון דמ"ב כן הב' אהי"ה נכללו בב' אהי"ה שהם גי' מ"ב. אמנם ההפרש הוא כי שם בחכמה שהוא טפת מ"ד היורדים מלמעלה למטה לכן ירדו ב' יה"ו העליונים ונכללו ביה"ו התחתון אך כאן בבינה שהיא טפת מ"נ העולות ממטה למעלה הוא להיפך כי נכללים ד' אהי"ה האמצעים והתחתונים בב' אהי"ה דיודי"ן העליונים שהם ג"כ מ"ב וכבר נת' כי פ' ויאמר אהי"ה אשר אהי"ה נדרש על ענין זה ודע כי אלו ב' אהי"ה העליונים הנז' פה אלו ב' אהי"ה שבפ' הנז' שהם חו"ב שבי"ס הגרון שהוא הבינה והכתר שבי"ס הגרון הוא רמוז במלת אשר שבין ב' אהי"ה כי הוא קו האמצעי בין חו"ב וכעד"ז הם אהי"ה אשר אהיה בחג"ת דגרון ות"ת הוא אשר ביניהם וכן אהי"ה אשר אהי"ה בנה"י ואשר הוא יסוד שביניהם. אמנם בפ' לא נזכר רק ג' עליונים כנ"ל יען כי כל אלו נכללים בהם יען עולים מתתא לעילא בסוד מ"נ ונכללים בב' אהי"ה העליונים גם כמו שג' יה"ו שבחכמה נרמזו בשם ס"ג כנ"ל כן כאן בגרון הו' אהי"ה הם ב"פ ס"ג א' נגד אבא וא' נגד אימא. וגם כמו שג' יה"ו שבחכמה נרמזו בחיך בסוד גיכ"ק כו' כן אלו האהיה הנכללים בב' אהי"ה העליונים יש בהם מ"ב ב"פ שהם בגי' אחה"ע שהם אותיות הגרון והענין כי כמו שכל בחי' הגרון הם כפליים מן החכמה בסוד טפה מלמעלה וטפיים מלמטה כן ג"כ צריך להיות כאן כי שם בחכמה היה יה"ו האחרון שבו נכללו האחרים היה בסוד מ"ב כנ"ל והנה בגרון הב' אהי"ה העליונים שבהם נכללים התחתונים הם גי' מ"ב אי לבד וצריך שיהיה ב"פ מ"ב לטעם הנז' והנה הוא באופן זה כי בכל אהי"ה מאלו הב' יש מ"ב אותיות עם הכולל ד' בפשוט ויו"ד במלוי וכ"ז במלוי המלוי הם ב"פ מ"ב בב' אהי"ה הנז' וזהו הטעם שנק' בינה אם בסוד האהיה שבה שיש בה מ"א אותיות והבן עתה ותראה כי אעפ"י שטפת הנוק' כפולה מטפ' הזכר הזה שרשי הטפה של הנוק' נמצא גם בזכר והענין כי הנה טפות הזכר הוא יה"ו דב"ן שהוא מ"ב כנ"ל ויש בה שורש ב' טפות לצורך או"א אלא שלהיות כי בעתיק ובא"א עדיין לא נתחלקו ונתפרשו הזכר מן הנקבה כ"א בפ"ע כנז' לכן עדייך שורש או"א כלולים יחד בשם יה"ו דמ"ב הזה ואח"כ בגרון אשר שם התחיל להתלבשו' או"א שם והתחלת הנוק' להפרד מן הזכר לכן טפת הנוק' שבגרון מ"ב שלה בב' אהיה העולים מ"ב ונמצא כי גדול שם יה"ו הא' בדוכרא שהוא בגי' מ"ב כמו ב' טפות דנוק' שהם ב' שמות דאהי"ה שניהם מ"ב א' כי או"א שורש גם בדוכרא שהוא חכמה דא"א אלא שהי' באחרות וגם שורש שניהם בנוק' בינה דא"א אלא שהם בפירוד דב' שמות אהי"ה הרי נת' כי הכל בחי' א' וכל מה שיש בגרון יש בחי"ך אעפ"י שהוא בגרון הוא כפל כפליים מן החיך כ"כ הוא טפה א' מן החיך כמו ב' טפות של הגרון אלא שבגרון נחלק לב' לסיבה הנ"ל וית' איך טפה א' של מ"ד מן החכמה שהוא יה"ו דההי"ן הם ב' טפות מן ב' שמות אהי"ה דיודין שהוא פשוט ומלא ומלא דמלא ב"פ מ"ב אתווין והרי נת' זיווג עליון דנשיקין דא"א והם חכמה שבו עם בינה שמו דאריך שהוא בגרון ע"י החיך שהוא יסוד דחכמה כנ"ל ולהיות זה הזיווג בפה נק' נשיקין והבן עתה ענין הנשיקין הנז' בכ"מ שהוא זיווג החיך עם הגרון. והנה טפה זו דדכורא שיצאה מן החכמה לבינה שהוא בגרון דא"א ונתערב שם עם ב' טפות הנקיבות הנה הוא לצורך זו"נ וז"ס הפסוק ויאמר אהיה אשר אהיה והענין כי כמו שנת' אצלינו בסוד יציאת מצרים בליל פסח כי אז היה הז"א בבחי' עיבור במעי אמו ורצה הש"י להודיעו למשה כי עתה היה נולד הז"א שהוא ענין מצרים והודיע בתחלת הדבר איך היה הזיווג דא"א בסוד נשיקין כדי להוציא זו"נ ע"י ב' אהי"ה אלו שהיו בגרון דא"א שהם ב' אהי"ה לצורך זו"נ א' לז"א וא' לנוק' והבן זה כי כמו שנת' לעיל שהם ב' אהי"ה נגד או"א כן משם נמשך אל הז"א ואל הנוק' והבן זה. ואלו הב' אהי"ה מ"ש הפ' אהיה אשר אהי"ה כמבואר לעיל ואח"כ ירדו טפות אלו ליסוד דאריך ומשם למלכות דא"א ומשם לאבא ומשם לאימא נשאר בסוד עיבור ושם נתקן לגמרי ואימא זו הוא סוד אהי"ה הג' כמ"ש אהיה שלחני אליכם וא"כ כשנולד ז"א הנק' שם הוי"ה כנודע אז נאמר כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם כי כבר נגלה ז"א ונתגלה שם הוי"ה. ונחזור לענין כי חכמת דא"א הוריד טפת דכורא שהוא יה"ו דההי"ן שהוא מ"ב בגרון שלו שהיא בבינה שם נכללה תוך טפת ב' אהי"ה שהם מ"נ ונמצא מה שנתגל' עתה הם ב' אהי"ה שבגרון שהוא ב' מ"ב כנזכר

פרק ח הנה אחר שהיה זיווג עליון דא"א בחו"ב שלו ונכללת טפת הזכר תוך טפת הנקבה והי' בחי' מ"ב כנ"ל כי אלו הם הנגלים הנה אח"כ ירדה טפה זו עד היסוד דארי' עצמו ונמצא עתה כי יש ביסוד דא"א ב"פ מ"ב וז"ש בפ' בראשית וכמה דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זיווגים פי' כי מיסוד דא"א הנק' ברית