מבוא שערים פח

פרק ד אחר שנת' איך נתקנו אלו הז"מ שהם הש"ך ניצוצין ע"י זיווג או"א שנתנו אותן הב' טפות וע"י העיבור נבאר עתה הקדמ' א' גדולה אשר נת' יותר ענינה בח"ב. דע כי בזו"נ יש בהם ב' בחי' א' בחי' חיצוניות וא' בחי' פנימיות ודע שגם זה נוהג בכל האצילות ובכל בי"ע והנה בחי' החיצונ' כדמיון גוף אל נשמה שבפנים ומזה החיצונות נבראו כל העולמות דבי"ע כי כל הבריות כולם הם בסוד אדם כנז' בפ' תולדות וז"ל לית לך כל שייפא ושייפא דקיימא בב"נ דלא הוי לקבלי' ברי' דעלמא וכו' ואפי' המלאכים שיש בג' עולמות אלו נעשו ג"כ מחיצוניות זו"נ וז"ש הן אראלים צעקו חוצה ואמרו רז"ל אפי' מלאכים אינם יכולים לעלות. וצריך להבין מה צעקו חוצה ומה פי' אראלים ומלאכי שלום ומה נשתנו מלאכי השלום יותר מהשאר שאמרז"ל שאפי' מלאכים אינם נכנסים. אך הענין כי יש מלאכי' יותר קרובים אל נשמות הצדיקי' בפטירתם מן עוה"ז ואומרים להם יבוא שלום ינוחו על משכבותם וכו' כמו שאמרז"ל ומלוים אותם ולכן אלו המלאכים נק' מלאכי שלום הנז' ואמר בתחל' כי שאר מלאכים הנק' אראלים כולם צעקו ואינם נכנסים לפנים כי מבחי' חיצונ' נעשה כנז' והוסיף לומר כי אפי' המלאכים אשר יותר קרובים אל נשמות הצדיקים אשר ע"כ נק' מלאכי השלום והיה ראוי שיכנסו אפי' הן אינן נכנסין בפנים כי גם מבחי' חיצוניות נעשו ואמנם נשמות הצדיקים שהם נעשו מן האצילות אלו הם יותר גדולים מן כל המלאכים שבבי"ע והעולמות שנעשו מחיצוניות זו"נ דאצילות והנשמות מפנים זכרים מז"א ונקבה מנוק' אמנם הנשמות שנעשו מן עולמות בי"ע יהיה גם הם כפי ערך עצמו דבריאה או יצירה או עשיה כמ"ש במקומו. אך הכלל הוא כי הנשמות נעשו מפנימיות כל ד' עולמות אבי"ע והמלאכים מן החיצוניות

ונחזור לענין כי זו"נ יש בהם חיצוניות ופנימיות ובתחלה נבררו ונתקנו כל בחי' חיצוניות דזו"נ בג' זמנים והם עיבור ויניקה ועיבור ב' דמוחין ואח"כ חזרו פ"ב זו"נ להתקן בחי' פנימיות והיה אז בהם עיבור ויניקה ומוחין אחריה אחר שנעשה החיצוני' ג"כ בג' עיבור ויניקה ועיבור ב' דמוחין ונמצא שהיה בזו"נ ד' עיבורים וב' יניקות לב' בחי' חיצוניות ופנימיות והנה ג' זמנים נמצא בענין העיבור וית' לקמן. והנה הא' הוא עיבור דז' חדשים הב' הוא עיבור דט' חדשים והג' הוא עיבור די"ב חדשי' כמ"ש בגמרא על בי רבה תוספאה דאשתהי העובר י"ב חדשים ואכשרי'. והנה בבחי' חיצוניות שמשו ב' עיבורים דט' וי"ב ובפנימיות לא שמשו ב' עיבורי' הנז' כי העיבור הא' היה ט' חדשי' ועיבור המוחין היה ז' חדשים והנה נת' כי בחי' החיצוניות קדם לפנימים וע"כ נבאר תחלה בקיצור גדול הב' חיצונים ואח"כ נבאר הפנימי א' כי דוגמתו ממש בפנימיות ואין הפרש ביניהם אלא במספר חדשי העיבור כנז' ומן החיצונים תלמוד אל הפנימים בכל שאר בחי' הנה אחר שהיה ב' עיבורים ויניקה א' של החיצונים חזר א"א להזדווג בפעם שנית מיניה וביה בבחי' פנימיות ולא נתלבש תוך או"א כמו שהיו בחיצוני' שהלבישו זו"נ בסוד ג' כלילין בג' לנה"י דא"א ואו"א הלבישו לזו"נ כמ"ש לקמן. ואמנם כאן לא היה כן אכן א"א מיניה וביה נזדווג בנוק' והמשיך בחי' פנימיות לזו"נ אשר משם נמשכו נשמות הצדיקים כנ"ל גם בזה הפרש א' כי בחיצוניות הלבישו נה"י דא"א לחג"ת שלו וכללו בהם אך עתה בפנימיות נכללו נה"י דא"א בחג"ת שלו ונוסף על זה כי גם חג"ת שלו נכללו ונתלבשו לחב"ד שלו. ונמצא עתה שנה"י שלו כלולים בג' וג' שהם ט' ונכללים יחד כל הספי' דא"א ומשם נמשך זה הפנימיות דז"א והיה עיבור ט' חדשים כמנין ט"ס דאריך שנכללו יחד ואז מזה העיבור הא' הפנימי דא"א שנזדווג מיניה וביה ממנו נעשה הפנימי גופא דזו"נ שהוא בחי' ו"ק פנימים שבהם ואח"כ היה זמן היניקה בסוד הפנימיות דזו"נ ולא קבלתי ענינה אח"כ היה עיבור ב' דמוחין דפנימיות זו"נ וזה היה זיווג עליון גדול מאוד כי הז"ת דע"י שנתלבשו בז' תיקוני גלגלתא דא"א מהם נמשך פנימיות המוחין בג"ר דזו"נ ולכן עיבור זה נמשך ז' חדשים ע"ד ז"ת דעתיק ואמנם חצי העליון דספי' החסד דעתיק יומין אין להם שום השגה כלל בשום אפשרות ולמעלה מהם ומכ"ש משם ולמעלה ולכן ז' חדשים האלו אינם שלימים וז"ס משארז"ל היולדת לז' יולדת למקוטעין כי כל עיבור ז' נמשך מכאן ואינם ז' שלימים לסיבה הנ"ל והנה גם מזה פנימיות דמוחין דזו"נ נמשכו ונעשו נשמות הצדיקים וז"ס אותן הצדיקים הגדולים שכולם נולדו לז' מקוטעין כמו משה שמואל פרץ וזרח כי כל אלו הנשמות נמשכו מז' דעתיק שבז' דגלגלתא דא"א והבן זה. סליק פרק ד'

פרק ה' אחר שנת' בפרק הקודם ענין ב' בחי' דחיצוניות ופנימיות ואיך שמשו ב' עיבורי' דט' וז' בפנימיות אחר שקרם אליהם בחי' החיצוניות אשר שמשו בו העיבורים דט' וי"ב נבאר עתה בארוכה מכאן ואילך בחי' החיצוני' בכל אלו הפרקים הבאים. כבר הודעתיך כי החיצוני' קדם לפנימי ומזה החיצונים תלמוד לפנימים כי הפני' היו ע"ד החיצוני' ג"כ אלא שנעשה אחר חיצוני' כנז'. ונתחיל לבאר עני החיצוניות דזו"נ הנה נת' כי או"א לא הוצרך בהם רק זיווג א' דא"א אמנם בזו"נ הוצרך ב' זיווגים א' דא"א וא' דאו"א והטע' הוא כי או"א כבר היה להם מציאות ע"י הדיקנא ושער רישא דא"א ולא היה חסר בהם רק בחי' נה"י והמוחין כי זה תלוי בזה הנה"י בביאת המוחין כנז' שם אמנם זו"נ לא היה להם עדיין שום מציאות כלל לכן הוצרך זיווג א' דא"א להוציא לו מציאותו הראשון לעשות ג' כלילין בג' ע"י עיבור הא' כי בחי' זו הוא העיקר והשורש דז"א ואח"כ היה עיבור בז דמוחין ע"י זיווג או"א ואל תתמה איך המוחין הגדולים