מבוא שערים פג

נמצא כי למעלה הם רל"ב. ובזה יובן ג"כ לפי זה הוא מקום החכמה חיך העליון לכן הם רל"ב לרמוז לד' הויו"ת ע"ס"מ"ב גי' רל"ב ששורש כולם הוא בחכמה הרי נתבאר ענין אכילה

פ"ז ונת' ענין השתיה ודע כי ה' דברי' הם לבד שהם ה' עינוי' דיוה"כ כי שתי' בכלל האכיל' והענין כי האכיל' הוא מ"נ שהם ז' יודין דע"ב קס"א וב' יודין דא' דאהי"ה וכן מים שהוא השתיה מספרו מ"נ הרי כי השתי' והאכילה הכל א' והז' יודין הם בגי' יי"ן שהוא השתיה אמנם מה שאמרו שתיה בכלל האכילה ולא אכילה בכלל שתיה כי האכיל' שהוא מ"נ מפורשי' האותיות יותר בפרטות שהם מ' דמ"נ נגד ד' יודין דע"ב ונ' דמ"נ נגד היודין דקס"א הרי מ"נ כסדרו אך אותיות מי"ם אינו כסדרן לכן אמרז"ל שתיה בכלל האכילה. והנה נמצא כי אכילה ושתיה הכל במקום א' אלא האכילה נמתקת ע"י הטחינת השיניים שבהם נטחנים הדינים ומזדככים ונמתקים אך שתיה נמתקת ע"י השפתיים שהם אותיות בומף והנה אכילה היא גבוה ועליונה יותר מן השתיה לכן אמרנו לעיל כי אכילה נרמזת באו"א אכלו רעים והשתיה בזו"נ שהם שתו ושכרו דודים לכן האכילה נרמזת בב' שמות העליונים בלבד שהם ע"ב קס"א שהם ט' יודין כמנין מ"ן כנ"ל אך השתיה נרמזת בכל כללות הוי"ה ואהי"ה שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גי' רל"ב ותנ"ה גי' ת"ר פ"ז אמנ' האכיל' נטעמת ע"י השיניי' שטוחני' אותה אך השתי' אינ' צריכ' טחינה אלא בטעימת החיך לבד וח"ך גי' כ"ח כי התרפ"ז הנ"ל נטעמי' בחיך הרי תרפ"ז וח"ך גי' שתי"ה. והנה נת' כי השתי' הנ"ל הוא סוד רוק הפה והנה רוק זה נמשך מפה שבבינ' הוא יוצא ועד"ז הוא מ"ש בענין אותיות ש"ו משופר שהוא כמנין רו"ק ועם הי"ד האוחזת השופר עולים לש"ך דינים וע"ש. והנה להיות הז' יודין הם מן הויו"ת ואהיה המתערבים יחד ונודע כי האהיה הם דינים לכן בהתערב אלו הד' הויו"ת עם הג' אהי"ה נעשים מים מלוחים. והענין כי שם ב"ן הוא דין גמור ונק' מים מרים אך ס"ג ומ"ה שאינם כ"כ דיני' כי הם יותר מתוקי' ולכן כשיתמזגו ויתערבו עם שם ע"ב שהוא בסוד החכמה והוא לבדו מים מתוקים אז יהיה הכל מתוקי' ויהי' הכל בסוד מי' מלוחי' ולא מרי' כמו שם ב'"ן הרי הם ג' הויו"ת ע"ס"מ שהם בהתערב הם מלוחי' לכן מל"ח גי' ג' הויו"ת. והנה השפתיים אין בהם כי אם ד' הויו"ת לבד שהם ע"ס"מ"ב מלוים לבד שה' גי' בומ"ף ואין בהם שם אהי"ה כדי שיהיו מלוחים לכן הם מתוקים ובצאת השתיה ההוא דרך השפתיים מתמתקין שם כנודע לכן שתיה זו הוצרך לצאת דרך השפתיים. ונחזור לענין לבאר ענין השתיה והענין הוא כי חיך העליון הוא חכמ' ויש בה כללות ע"ס"מ"ב שהם רל"ב תצרף עמהם ב"פ אחה"ע א' מן החכמה וא' מן הבינה ושני ה' נכללו בחכמה הרי רל"ב וב"פ אחה"ע שהוא ת' של שתי"ה הנרמזת בחיך העליון ולהיות כי השתיה אינה נטחנת בשיניים והוא כמו אותיות גרוניות שהם אחה"ע שאינם צריכין השיניים ללועסן לכן נרמזו כאן אותיות אחה"ע ואח"כ מאלו הב"פ אחה"ע הא' נמשך מן החי"ך ויורד אל הגרון כנודע ואמנם בחיך התחתון שם הם מלוי אהי"ה דיודין דאלפין דההי"ן כי בחיך העליון הם הויות ובתחתון הם אהי"ה ואז נחלקו אלו התנ"ה הנז' והשי"ן נשארו בחיך התחתון והוא ש' דשתי"ה וקנ"ה הנשארים ירדו אל הקנה כי הריאה שואבת כל מיני משקין דרך הקנה ומהם נעשה בחי' הקנ"ה השואב מבחוץ המים ושואבים ונכנס בפנים ויורדים לריאה ואמנם אינם נכנסים בפנים מתחילת הקנה אלא דרך שאיבה מבחוץ כנודע. ואח"כ באה יו"ד דשתי"ה והוא סוד ט' יודין ד"ע"ס"מ"ב שבחיך העליון והם גי' מי"ם ועם יו"ד זו של שתי"ה הרי ימים. אח"כ בא ה' דשתיה ומצטרפות עם הי יודין שבג' אהי"ה שבחיך התחתון ונעשו י' יודין והענין כי ה' זו דשתיה היא סוד וגבורות גשמים לכן ה' זו היא ה' מן אלהי"ם ואם תכה ה"פ י' הרי נ' הם ה' יודי"ן וה' יודי"ן דבג' אהי"ה הרי בגי' ב"פ ימים שהם מ"ד למעלה בחיך העליון ומ"נ למטה בחיך התחתון והלשון הוא רקיע מבדיל בין מים למים ונמצא כי המים העליונים הם סוד ד' יודין שבד' הויו"ת ע"ס"מ"ב והמים התחתונים מתחילים מן אהי"ה ולמטה שהם ג' אהיה דיודין דאלפין דההי"ן עם ה' דשתי"ה שהיא ה' דאלהי"ם והנה שם אהי"ה דיודין יש בו ג' יודין וא' והוא שם א"ל שהוא בגי' ויה"י וז"ס יהי רקיע בתוך המים שהוא לשון המבדיל בין מים למים זהו ויה"י גי' ייא"י גם השם האחרון של ג' אהי"ה הוא שם אהי"ה דההין גי' מקו"ה וזהו ולמקוה המים קרא ימים כי שם זה האחרון הנק' מקוה להקות ולהקבץ בתוכו כל מים העליונים והרי יש ב"פ ימים והרי ד"פ י"ם. והענין כי מהמים העליונים שבחיך העליון ושם נעשו חו"ב דז"א שהוא הזכר והוא כי החכמה נק' ים החכמה ובינה נק' מ"י הרי ימים ומהימים התחתונים נקבות ובתוך חיך התחתון נעשו חו"ב דנוק' דז"א הרי ימים שנים. ועתה נבאר ענין תשמיש המטה שהוא סוד עונת' כי האכילה שארה והזיווג עונתה והנה ענתה כתיב חסר ו' והענין כי האכילה היתה מע"ב קס"א שהוא אהיה א' מהד' אהי"ה שיש בבינה וז' יודין וא' דאלפין וא' דההי"ן אך הזיווג נמשך משם ע"ב ומכל הד' אהי"ה והנה הע"ב והאהי"ה הא' הם ז' יודין וזהו ע' של ענתה והג' אהי"ה אחרים הם תנ"ה והם ג' אותיות אחרים שבמלת ענת"ה. ואמנם סוד הזיווג נמשך מנה"י שהם ב' ביעי ואמה והנו"ה נק' צבאות ובהתחבר עמהם היסוד נק' ה' צבאות לכן ענתה גי' ה' צבאות וז"ש בסבא דמשפטים וענתה ה' צבאות איהו. ואמנם גם זה נמשך אל הז"א מצד הבינה וז"ש דא עלמא דאתי והענין כי נה"י דבינה יש בה ג' אהיה דיודין בנצח דההין בהוד דאלפין ביסוד