מבוא שערים מב

אל יקשה בעיניך מאמרי הזוהר אשר מהם מורים כי הכתר הוא אחדות (צמח עיין בסבא במשפטים ד' ב' שירותא דכל עלמא דדכורא קודש איהו] גמורה ואין לו שני שהיא בחינות הנוקבא ויש מקום מורה להיפוך ולכן אנו צריכין להודיע גילוי הטעם בכל פרצופים האצילות על הסדר ומה הפרש יש בהם כי במקומות העליונים אין הנוקבא ניגלת מאוד אשר זה מורה על אחדות גמורה שהכל חסד ודיני הנוקבא אינם גוברים וניכרים ונתחיל מתתא לעילא כי בזו"נ שם מהנוקבא גילוי גמור והוא שיש פ' גמור לכ"א מהם נבדל מחבירו ואין מהם דביקות רק בהיותם אב"א שמשמש כותל א' לשניהם כמ"ש בש"ח ואח"כ ננסרים ונפרדים לגמרי זה מזה בפרצופים גמורים פב"פ ואז א"א אלא שיהיה נפרדים דאל"כ הנה אין זיווגם תדיר כזיווג או"א וחוזרין לפעמים אב"א ואח"כ היתה צריכה נסירה אחרת בהיותה פב"פ לשתוכל לחזור אחור וזה לא נזכר רק בחינות נסירתם בהיותם אב"א לבד ולכן היה הפרצופים בהיותם פנים בפנים נפרדים זה מזה לסיבת היות זיווגם בלתי תמידי ולא יצטרכו לנסירה אחרת והרי זה גילוי גמור אל הנוק' כי היא שלימה כמו הזכר ב' מאורות שווים והדינים ניכרים לגמרי כמו החסדים. ואמנם גילוי זה גרם להם יען היות שם הדינים מתרבים כי הם ז' נקודות תחתונות אשר לסיבה זו מיתו ונשברו לגמרי מרוב הדינים אשר בהן כנ"ל בח"ב פ"ד ולכן אף בעת תיקונם נתגלו הדינים בנוק' בפ"ע אמנם או"א אשר לא נשברו כליהם רק אחוריהם לבד ואף גם אלו אינה מיתה גמורה רק ביטול לבד לכן אין הדינים מתגלים בו כמו בנוק' דז"א ואמנם תמיד הם עומדים או"א פב"פ כותל א' משמש לשניהם לבד והסיבה הוא כיון שזיווגייהו תדיר ולא פסק לכן הם עומדים בכותל א' דבוקים פב"פ [צמח עיין שאומר כי מקום הבטן דאו"א בולט ונוגעים זה בזה והם פב"פ ואולי שעור א' משמש לשניהם במקום הנגיעה ע"ש] עם נוק' ולא כמו ז"א שבהיותו פב"פ עם נוק' הם נפרדים זמ"ז כנז' וזהו הסיבה שאמרו בהאזינו דאו"א שריין כחדא תדיר ולא פסיק זיווגייהו לעלמין כנז' ש"ב ח"ב פ"ז אמנם א"א אשר בחי' נוק' נעשתה מה' תחתונות שבכתר דב"ן והנה בהם אפילו ביטול לא היתה רק פגם בעלמא וזה למיעוט הדינים אשר שם לכן גם עתה אחר התיקון לא ניגלת הנוק' בפרצוף דאריך בפ"ע כמו אימא אמנם שניהם פרצוף א' כי כל מה שיש באריך מבחי' שם מ"ה החדש ממנו נעשה צד ימין שבא"א וזה הנק' דכורא וצד שמאל דא"א נעשה מבחי' שם בין וזהו הנק' נוקבא דא"א ונמצא כי בא"א אין בו רק פרצוף א' כולל זו"נ זכר בצד ימיני ונוק' בצד שמאלי כי חכמה וזרוע ושוק ימין וחצי ת"ת וחצי יסוד מצד ימין נק' דכורא וכנגדם הבינה שבו וזרוע ושוק שמאלי וחצי ת"ת וחצי יסוד מצד שמאל הוא הנק' נוק' דיליה ולהיות כי כולו פרצוף א' לכן אמר בזוהר על א"א נאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי שהיא הנוק' בגילוי כמש"ה האשה אשר נתתה עמדי אכן זו אינה עמדי רק אני אני הוא כי אני שהוא הנוק' אני הכל בפרצוף א' והבן זה. ולכן כאשר הלביש' או"א לא"א אבא שהוא דכורא הלביש צד הדכורא דאריך שהוא צד הימין שם מ"ה ואימא שהוא נוק' הלבישה השם בין צד שמאל דא"א נוק' שבו ואמנם בעתיק יומין אשר בחי' נוק' נעשית מה' ראשונות דכתר דבין שלא היה שם אפילו פגם כלל ועיקר ולכן גם אחר התיקון לא ניכר בו בחי' הנוק' שהם הדינים כי הוא משם בין אפילו דמיון א"א שהיו זכר ונקיבה בבחי' ימין ושמאל ונז' באדר' נשא דף קפ"ט א' לית שמאלית בהאי עתיקא סתימאה כולא ימינא והבן זה. ולכן הנוק' והדכורא דעתיק שהוא מ"ה ובין שבו יכלו להתערב יח כי הדינים אינ' גוברי' שם ומתבטלין בחסדים אמנם בחי' הנוק' שהוא שם ב"ן דעתיק היתה בבחי' אחור כי כל צד הפנים שבו נעשה משם מ"ה והיא בדכורא וכל צד האחוריים שבו הוא שם ב"ן והוא הנק' נוק' שבו ונמצא כי בין בימינא ובין בשמאלא הכל הוא משם מ"ה דכורא ובג"כ לית שמאלי בהאי עתיקא ובזה תבין יתרון מעלת עתיק יומין על כולם כי אף בנוקבא שבו מעולם לא היה אפילו פגם כל שהוא משא"כ בנוק' דא"א שהוא מ"ה אחרונות דכתר דב"ן שהיה שם קצת פגם בהם. ושמעתי ממורי זלה"ה פעם אחר' כי המל' עתיק לא נרמזה בפרטות אמנם היא בהוד שבה כי לעולם היא בהוד וכמ"ש בזוהר איהו בנצח ואיהי בהוד וסימנך ולא ניתנה עליו הוד מל' בס' דניאל והטעם כי הנוק' משמאלה אתקשרה בה שהיא נעשית מהוד דז"א כנז' בש"ה ח"א וכן אימ' עילאה כולה נעשית מגבורה דא"א אשר בתוכו הוד דעתיק ושם מל' דעתיק ומכחה נעשית אימ' עילאה בגבורה דא"א כנז' ש"ד ח"א פ"ג וכן הוא בכל הנקיבו' ועיין ח"ב פ"ט היטיב ועיין היטיב בש"ר ח"ב פ"ד אמיתת הענין וגם יש יתרון נוסף בעתיק מכל השאר כי העתיק אין בו בחי' פו"א רק הכל הוא בחי' פנים ואין בו אחוריים כלל וסיבת הדבר נמשך עם הקודם כי הלא אין לך אורות בעולם שאין בהם פנים ואחור והנה בשם מ"ה יש בו פנים ואחור וכן בשם ב"ן ג"כ וכאשר נתחברו מ"ה וב"ן בעתיק היה כך כי הפנים דמ"ה נשארו בצד פנים דעתיק והפני' דב"ן נעשה מהם צר אחור דעתיק אמנם ב' האחוריים דמ"ה ודב"ן נשארו באמצע דבוקי' בין ב' בחי' הפנים דב"ן ודמ"ה וא"כ נמצא כי העתיק בין הפנים ובין האחור כולו בחי' פנים אלא שזה מבחי' מ"ה וזה מבחי' ב"ן משא"כ בשאר הפרצופי' ואף גם בא"א כי הרי בא"א שם מ"ה הפנים שלו בפני' דא"א והאחור דמ"ה באחור דא"א וכל זה בצד ימין וכנגדו שם בין בשמאל פנים ואחור. גם שמעתי טעם אחר בענין הנקיבות הנז' כי הנה בתחלה לא היה רק