מבוא שערים לג

חוזר לו לבדו ולנוק' דז"א ב' מיני מקיפים לה לבדה א' מקיף יושר. פי' א' מקיף יושר והוא ג"כ לה לבדה לפי שאין לה מה להקיף. והב' מקיף החוזר כמו כולם] וה' מקיפי יושר עתיק וא"א ואו"א וז"א מקיף חוזר לה לבדה. ואחר שביארנו דרך כללותו צריך שתדע כי עד"ז הוא לכל פרצוף ופרצוף בפני עצמו בי"ס שלו ונדבר בא"א וממנו יודע השאר כי הנה יש לו י"ס ואין הענין כמ"ש לעיל כי אה"פ נכנס בו בכולו ביחד ואינו יוצא עד תשלום היסוד האמנם נכנסו בתחלה בכתר. שלו ואח"כ מקצתו ממה שנכנס שהוא אה"פ חוזר מתתא לעילא בסוד מקיף עד ראשו שהם השערות שבו ומקצת אורו הפנימי יוצא דרך היסוד שבו שבכתר זה ונכנס בחו"ב שבו ע"ד הנ"ל חציו בחכמה שבו וחציו בבינה ומקצתו דחכמה נשאר קצת בא"מ ישר עד סוף האצי' ומקצתו נכנס בסוד א"פ ואותו אה"פ נחלק וקצתו חוזר מתתא לעילא בסוד א"מ לחכמה לבדו ומקצתו יוצא דרך היסוד ומיסוד דחכמה יוצא אל הבינה כנ"ל באו"א ומיסוד דבינה יוצא לו"ק דאריך ביחד וקצתו א"מ ישר עד סוף האצי' ומקצתו א"פ וגם הוא נחלק כי מקצתו חוזר בסוד א"מ אל הו"ק לבדם וקצתו יוצא דרך היסוד ונכנס במל' דא"א וגם הוא נחלק כי מקצתו בסוד א"מ ישר וקצת א"פ נחלק מקצתו חוזר בסוד אור חוזר למל' וקצתו יוצא דרך היסוד שבה אל הכתר דאו"א ע"ד הנ"ל וחוזר להיעשות בי"ס דאו"א ע"ד שנעשה בי"ס דאריך אנפין בכל פרצוף ופרצוף. כללו של דבר כי כל א"מ ישר מקיף אל כל מה שלמטה ממנו וכל אור חוזר (מקיף) אינו מקיף רק אותו המקום אשר ממנו חוזר ממטה למעלה וצ"ע כי פה כתבנו שאפילו מקיפי היושר פרטי הספיר' הם מקיפים כל מה שלמטה עד סוף האצילות ופ"ד כתבנו כי אריך מלביש א"מ דז"ת דעתיק וכן בשאר פרצופים זולת אם נאמר דהתם מיירי באור החוזר בו דוקא ולא ביושר. והנה בדרוש דמעקה תבין כי כן הענין בבריאה וכן ביצירה וכן בעשיה והכל ע"ד הנ"ל באצילות. ודע כי אור הג"ר שבכל בחי' ובחי' מה' פרצופים אור שלהם שוה וכן האור הזית שבכל בחי' אור כולם בשוה ואין הפרש ביניהם רק שהאור ההוא הוא יותר בהרחקה אל הב' מן הא' וכן מן הג' אל הב' וכן בז"ת אך עצמות האור הוא שוה וזה יתבאר יותר בש"ח בענין ההפרש בין אבי"ע ועיין בקבלת שבת כי יתבאר כי מן הפה יוצא מקיף לז"ת ואפשר כי אור הבינה יוצא דרך הפה ויותר נראה כי עדיין חסר פה בחי' הדעת וא"כ מן הדעת יוצא דרך הפה בסוד דעת גנוז בפומא דמלכא ואח"כ מהיסוד יוצאים ז' הבלים חציים מקיפים וחציים פנימים וצ"ע כי שהרי המקיפים הם גבורות והפנימים חסדים והרי אנו רואים כי יש בפנימית ג"כ גבורות ואפשר כי השרשים יוצאים והענפי' נשארים מבפנים כי היוצאים הם מקיפים גדולים מהפנימי' א"כ השרשים יוצאים והנה בז"ת מצות ראשית הגז גם בז"ת א"ב של הא"ב א"ט ב"ח ג"ז ב"ו כו' שהוא סדר המקיפין הנ"ל כי הנה הכתר דא"א הוא א' דא"ט ומורה כי הוא נפרד מן הט' כי הוא לבדו יש לו מקיף א' והט' שתחתיו נפרדים ממנו ואינה בכלל המקיף אשר לו וז"ס א' אחד לבדה וט' לבדה וכעד"ז בחכמה ב"ח כי החכמה אות ב' והיא נפרדת מן הח' שתחתיו וכן הבינה שהיא הג' והיא נפרדת מן הז' שתחתיו שיש לה מקיף בפני עצמה וזהו ג"ז. האמנם כל זה בסוד א"מ החוזר כנ"ל והנה הז"ת אינם כמו ג"ר שהם נפרדות אך הז"ת כולם מחוברות במקיף ישר לכולם ביחד וזהו סוד ראשית הג"ז הניתן לכהן כי מהג' שהיא בינה יוצא מקיף לכל הז"ת וכל זה ניתן בראשונה לחסד שהוא הכהן כדי שכל המקיף של הז' היוצא מן הג' שזהו ג"ז יהיו כולם נכללים בחסד שהוא הכהן ולא יהיה החסד נפרד מהם ע"ד הנ"ל שהן נפרדות כ"א במקיף עצמו ונודע כי ראשית הג"ז הוא הצמר שהם השערות שמהם נעשה א"מ וחוזר והבן זה

פרק ששי אחר שנת' בפרקים שעברו ענין הז"מ נבאר עתה עוד כי זה המקרה שקרה אל המלכים אלו של כללות עולם הנקודים גם קרה בפרטות והוא כמ"ש בש"ג ח"א פ"ב מח"ב ענין הי"ס שהם מקוריות ושרשים אל כל האצי' שהם הי"ס דא"א עם עתיק יומין המתחלקים כח"ב בא"א וחג"ת בז"א ונה"י בנוק' ולכן גם הי' ענין ביטול ז"מ א' בא"א ב' בז"א ג' בנוק' והענין כי כאשר יצא בתחלה א"א קודם התיקון הנה הג"ר שבו יצאו מתוקנות קצת להיותם ג"ר חשובות כאחת ע"ד הנ"ל בח"א פ"ה ויכלו לקבל האור שלהם אכן בצאת ז"ת שלו מן הבינה שבו שהיא אם הבנים ולא יוכלו לקבל אור שלהם ונתבטלו וזה ענין ז"מ שמלכו בארץ אדום הוא הבינה דא"א ונקראת ארץ אדום דדינין מינ' מתערין כנודע בכל בחי' בינה בכ"מ שהיא וכן אח"כ בצאת ז"א כלול מי"ס הג"ר שבו יכלו לסבול אור ולא נשברו וכאשר יצא מן הבינה שבו הז"ת שלו לא יכלו לקבל האור שלהם ונשברו ומיתו והרי הם ז"מ שני' מז"א וכן אח"כ בצאת הנוק' דז"א יצאו הג"ר וכאשר באו לצאת הז"ת שבה מן הבינה שבה לא יכלו לקבל האור. ומיתו והרי היו ז"מ שלישי' מנוק' דז"א וכולם. מלכו בארץ אדום היא הבינה שבכ"א מהם וזהו שנז' ג"פ ענין דרוש ואלה המלכים באדרא נשא כנגד ג"פ שנתהוו מציאותם גם לכן נז' בתורה ב"פ הא' בפ' וישלח ואלה המלכים וגו' והם המלכים דזעיר כנודע כי התורה בחי' ז"א והב' בדברי הימים והם המלכים דנוק' דז"א כי כתובים הם בנוק' דז"א כנודע [קול הרמ"ז פי' בחי' ג"ר שבז"ק כי כל נקודה כלולה מי' אבל אינם מג"ר של ז"א ממש כי אלו לא יצאו כנודע וכן בע"ר דנוק' ולא ידעתי למה הניח הר"ח בצ"ע בסוף הפ']. אמנם המלכים דא"א לא נזכרו כלל אפילו בתורה כי גבהו ממנו כי התורה היא בז"א וכמ"ש באדרא ד' קל"א שמיה דעתיק סתים מכולא