מתנות כהונה על שיר השירים רבה א:א:י

כולה חד. ספר שיר השירים אינו נחשב רק ספר א' ולא לג' ספרים ואלא מה אני מקיים אלו שני שירות האחרות דכתיב השירים חד כו':

ה"ג מה את עבד לון חד שיר המעלות כו':

מה את עבד כו'. מה אתה עושה מהן והיאך אתה מקיימן:

סברין מימר דוד אמרה כו' גרסי' ופי' הרואים סוברים לומר שדוד אמר שיר חנכת הבית ואינו כן אלא אתה תולה בדוד ששלמה אמרה ותלאה בדוד והראיה שנא' על בנין הבית כמגדל דויד צוארך והרי שלמה אמרה אלא מה שיר השירים שלמה אמרה וא"כ אף כמגדל דוד הכתוב בו כן רק שתלה אותו בדוד אף שיר זה הכתוב בתהלים שלמה אמרה ותלה אותה בדוד וצ"ל דהכי גרסי' ותלה אותה בדוד אף זה שלמה אמרה ותלה אותה בדוד:

כשתמצא כו'. כשתדקדק לגמר מיצוי הענין נמצאת אומר כל מעשיו כו':

זונות היו. הרב אב"ן שועיב כתב בדרשותיו בפ' משפטים וז"ל כי מן הנמנע הוא כי זונה תקח לה בן אחרת אדרבה היא הורגת אף את שלה ע"כ אמר רב שהיו רוחות שנדמו לזונות ורבנן אמרי שהיו יבמות שכך דרך היבמות ליקח בן אחר לפטור מן היבם ושוב עיין שם:

לית בר נש כו'. אין בן אדם מספר צרתו שהגיעה לו אלא בעת הרוחה הרי שחזר למעלתו ועיין מזה בפ' כהן גדול:

ה"ג טפש חכם וטפש עני כו'. מתני אננקי גרסי'. ופי' צוקה וצרה ורבים הם בספר הזה:

הוינא כו'. הייתי כאשר הייתי אך עתה אין אני כלום ועיין מזה במדרש קהלת בפסוק אני קהלת:

ולא היו נגנבות. בתמיה:

עשר אמות כו'. ומפני כובדן לא היו נגנבות. ה"ג שמנה אמות היו:

ע"ש לא תתחתן. כלומר זה שכתוב לא תבאו בהם ר"ל לא תתחתן וגו' ואעפ"כ לא היה נמנע:

לאהבה. סיפיה דקרא הוא במלכים א' סי' י"א:

לזנות. אבל מותר להתחתן בהם:

גם אותו החטיאו כו'. נחמיה סימן י"ג:

להאהיבן כו'. כלומר לגיירן ויעשו אהובים להקב"ה ועיין מזה בבמדבר רבה פרשה ג':

דבר אחד. שכולם דרשו לאהבה לגנאי:

פליג כו'. שהוא דרשו לשבח:

הכי גרסי' אתלתיהון. הרבה לו סוסים שנא' ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה שלשה משלות כו':

ידידיה. ככתוב בספר שמואל ב' סימן י"ב. ואגור יקא למואל איתיאל כולן בספר משלי:

הנהו תלתא. אלו שלשה שאמרת כבר ועוד אלו ארבעה הרי שבעה ואת אמרת שלשה:

אוותנטיאה. העיקר והטובים שבהם הם אלו שלשה:

שלהן ידידיה גרסי':

ה"ג שניתוספו לו אלא שנתכנה בהן והן כו':

שאגר. שאסף:

ושכחה. כמ"ש למעלה חכם טפש כו':

שנם. שדבר:

ה"ג במדרש קהלת שנם לאל בלבו ואמר יכול כו':

להרבות. נשים וסוסים וכסף:

איתיאל. דרש אל לשון כח כמו ואת אילי הארץ כלומר יש לאל ידי להרבות ואוכל עמוד שלא אחטא:

אמר ר' חייא. ר"ל על מר ר' חייא:

שלשתן כתב כאחת. ולעיל בשם ר' חייא רבה אמר שאמרן כל א' וא' בפני עצמה וכן אמרה שמעתתא:

כאחת. כלומר בזמן אחת:

תני ר' חייא רבה. וזו היא מתניתא דפליגא על ר' חייא דלעיל ועל שמעתתא דבמתניתין זאת תני שלא אמרן רק בזמן א' וזהו לעת זקנתו:

הזקין כו'. שקורא תגר ואומר הבל על כל אשר נעשה תחת השמש: