מתנות כהונה על שיר השירים רבה א:א:ט

ככסף וגו' גרסינן:

כילרין. מין תכשיט כדאמר בפ' במה אשה ולא בכוליאור:

אין אתה צריך כו'. בתמיה:

לא הנחתי כו'. כדאמרינן בפ"ק דברכות מי שנכנס עם חבירו לב"ה וקדם א' מהן ויצא ולא המתין על חבירו טורפין לו תפלתו בפניו שנא' טורף נפשו באפו:

הזבלים כו'. מוציאין שדות זבל ותבן:

אנחנו לא נזבלים כו'. בתמיה וכי אין אנו צריכין לעמול בתורה בכל כחנו:

תנינא מכאן גרסי'. והוא ברייתא במסכת עבודת כוכבים סוף פ"ק והתם קאי על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה מכאן אמר ר' פנחס כו'. והנה הרואה יראה כי טעות נפל בספר ויגעתי ומצאתי בירושלמי בפ"ק דשבת ובספר רב אלפס סוף פ"ק דעבודת כוכבים בשם הירושלמי וכן הביאו שם הר"ן וכן הר"י בן חביב בספר עין יעקב בשם נימוקי יוסף והכי גרס יראת חטא מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי תחיית המתים כו' עד לידי נקיות שנאמר וכלה וכפר נקיות לידי טהרה כו' עד יראת חטא לידי רוח הקודש שנאמר אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא רוח הקדש לידי חסידות שנא' אז דברת בחזון לחסידך וחסידות לידי תחיית המתים כו' עד אליהו הנביא וגו' א"ר מתנא מה שעשת כו' עד שנא' עקב ענוה יראת ה' ר' סימון וכו'. ופי' הר"ן וכלה וכפר כלומר דכתיב וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח לשון וכלה משמע זריזות דלשון כילוי משמע מהירות דהיינו זריזות. וכתיב קרא אחרינא וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח כלומר כשהיה עושה בזריזות חשיבה כפרה דהיינו נקיות נקיות לידי טהרה פרש"י טהרה צח ומלובן ועדיף מנקי שנא' וכפר עליו וגו' ונתתי רוחי בכם וגו' פי' הר"ן רוחי דהיינו חסידות ובתר הכי וחייתם הנה אנכי שולח וגו' לפני בא יום ה' הגדול והנורא דהיינו תחיית המתים וכיון שבשביל אותו יום הוא בא אליהו נמצא שתחיית המתים גורמת לאליהו הנביא שיבא עכ"ל הר"ן ז"ל ובנימוקי יוסף פי' קצת בלשון אחרת אכן הגירסא והכוונה עולה הכל בקנה אחד וכגירסת הספר מן א"ר פנחס עד לידי אליהו זכור לטוב כן היא אות באות בירושלמי ובבלי סוף מסכת סוטה והוסיף עוד טהרה מביאה לידי פרישות פרישות לידי קדושה וצריך עיון היאך יתפרשו הכתובים על כל חלוקה וחלוקה:

ה"ג לקמן ריש קהלת לבליוטוס שהיה גדל כו'. ופי' חכם מחכמי העצה וע"ע ערך בליוט:

הוא נותן לי. ועדיין אין הכל בידי ואף כי בתו אלא הריני שואל את בתו ועל ידה הכל ינתן לי:

החכמה והמדע גו'. פסוק הוא בדברי הימים ב' א':

על כנו. על בסיסו ואמתתו:

חמור נוהק גרסי':

מצוצי. מצפצף:

לגמרה של תורה. שהוא גמר כל תורה במתנת החכמה:

ה"ג שלמד תורה ברבים ושרתה כו':