מטה יהונתן (פסח) מא

שאין החוטין נמשכין הימנה ומלשון הטור לא משמע כן דזה ל' הטור מצה שנאפה עד שאין החוטין נמשכין הימנה יוצאין בה ואם לאו אין יוצאין בה משמע דוקא אין יוצאין בה ידי חובת מצה לילה ראשונה אבל חמץ לא הוי ומותר לאכלו בשאר יחי פסח והב"ח ר"ל הא דכת' הטור דליכא חשש חימוץ במצה שהחוטין נמשכין הימנה הוא בדבשלה כמאכל בן דרוסאי דאז ליכא תו חשש חימץ כלל והש"ע מיירי בדלא נתבשל כמב"ד, ולכאורה ע"כ מוכח כשהוא כמב"ד ליכא במציאות שיהי' החוטין נמשכין הימנה דהא במס' שבת דף ק' אמרינן אין נותנין חררה ע"ג גחלים עד שיקרמו פניהם וכ' תוס' דקרימת פנים הוא שאין חוטין נמשכין ממנה ושם אמרי' מתניתן חנני' היא דאומר ככ"ש כמב"ד, וא"כ ע"כ צ"ל דקרימת פנים הוא כמב"ד והוא השיעור שאין החוטין נמשכין הימנה אלא ודאי אידי ואידי חד שיעורי היא ודלא כב"ח ומ"ש הרמ"א צריך ליזהר וכ' פי' דוודאי מיד כשלקחה מן התנור אינו מחמיץ אלא כששהא אותה מעט חוץ לתנור אז באה לידי חימוץ, והטור מיירי אף שרוצה לאכלו תיכף מיד שלקחה מהתנור אז ליכא חשש חימוץ כלל אפ"ה אינו יוצאין בה ידי חובת מצה בלילה ראשונה, ולפי"ז הי' נראה להתיר אם מחזיר המצה מיד לתנור וצ"ע בדין זה

סעיף ד' יוצא אדם במצה שרוי' בפסח וכ' י"ל לדעת הפוסקים לעיל סימן קס"ח ודס"ל אי ליכא תירותי דנהמא אפילו אם יש בכל חתיכ' כזית נמי אין מברכין עליו המוציא א"כ לפי שהסמיכו שם דלחם השרוי במים עד שיתלבנו המים ממנו מברכין עליו במ"מ. א"כ קשה אמאי קאמר הכא והוא שלא נמוחו והוא מטעם דלא מקרי כה"ג לחם כמו דאמרינן בגמ' המחהו וגמעו אין יוצאין בו י"ח בפסח, משמע אי לא נמוחו כ"כ במים אפי' נמוחו כדי שיתלבנו המים יוצאין י"ח תיפק לי' הא נתבטל שם לחם ממנו, וקרא כתב לחם עוני, לכן צ"ל לאותו דיעה דהא דקיי"ל אם שרוי במים עד שנתלבן המים ממנו מברכין במ"מ היינו דוקא בדלא קבע עלי' אבל קבע עלוי י"ל דיש לה דין פת הבאה בכסנין שצריך ב"המז וברכת המוציא וגבי מצה אמרי' כיון שיכול לבוא לידי חיוב המוציא וב"המז בדקבע עלוי' אמרינן הכא דרחמנא איקבע עלי' חובה וקרי שפיר לחם עוני וכן ניזכר לעיל וע"ל סימן קס"ח ס"ז ובטו"ז מ"ש שם

סימן תס"ב

כתב מ"א סק"א יאפה מיד וכו' וצ"ע אם נפל מעט מי פירות וכו' ופר"ח ר"ל בנדון זה פליגי הרשב"א ושאר פוסקים דאית' בהג"מ בפ"ה בשם סמ"ק וז"ל בהרבה מקומות נהגי לברר החטין בפסח מאכילת אכבר ויש רוצי' להתיר והוא הרשב"א והוא משום דהוי מי פירות וקשה הא לאח"כ כשנותנין בו מים אז אכילת עכבר מחמיץ עכ"ל וא"כ לרשב"א דמתיר הא הוי מי פירות עם מים מחמיצין וצ"ל משום דהוי דבר מועט והאוסרים ס"ל אפי' דבר מועט נמי מחמיץ הוא תופס דברי הב"ח, ולכאו' אינו דזה ודאי מוכח דלהאוסרין אפי' דבר מועט