מטה יהונתן (פסח) מ

אוכל נפש ולכן שרי וי"מ דאיירי בח"המ דחו"המ נמי אקרי יו"ט אבל הוא עצמו אסור לגרר בח"ה דהוי שבות והוא דחוק: סימן ת"ס

ולא ע"י שוטה וקטן וכ' מג"א בשם מהרי"ו אל יסייע וכו' וכ' מג"א ולפ"ז הי' נראה לאסור מה שנהגין לשפוך מים לתוך העיסה ע"י תינוק ותינוקת כי אולי הוא בכלל מ"ש הרי"ו ולא בלישה כי הקטן מסייע בלישה

סעיף ה' אין עושין פת עבה וכו' וכ' מג"א דבדיעבד מותר וכ' דלמסקנא דש"ס דמוקי לה בפת מרובה וכו' ע"ש והנה העולם מקשי' מה"ת להתי' פת עבה יותר מטפח הא הש"ס מדמי' לי' ללחם הפנים ולחם הפנים גופא לא הי' יותר מטפח ונ"ל דה"ק לפי המסקנא דאוקי לה בפת מרובה א"כ לא מצינו שיעור עבה לענין חימוץ כלל ואמרי' אע"ג דהיא עבה ביותר מ"מ כל זמן שמתעסק בה אינו באה לידי חימוץ כלל רק לכתחל' אסור אבל דיעבד מותר ומקשים הא דהקש' הש"ס אם אמרי' וכו' הוא מקשה רק על דאמר טפח שכן מצינו בלה"פ טפח א"כ משמע לדידי' הואיל שמצינו בלה"פ שהיתה מצה עבה טפח וא"כ הכי נמי בעבה טפח מותר יות' מכאן אסור ומקש' שפיר א"כ לשיטתו בע"כ במצה עבה שייך חימוץ מנ"ל זה דאם אמרו בזריזין ונ' אבל למסקנא דפת עבה היינו פת מרובה אבל לענין מצה לא שייך חימץ בדיעבד רק לכתחלה אסור וברור הוא רק לכאורה צ"ל ע"כ דיש שיעור בעוביה לחם, דהא קיימ"ל ביו"ד סי' ק"ח ס"א אין צולין בשר כשירה עם בשר נבילה, ואם התנור גדול ומחזיק י"ב עשרונים ופיו פתוח מותר עכ"ל וקא' בירו' י"ב עשרוני' מצה ולא חמץ וכן כ' הב"י בסי' תצ"ז בשם הסמ"ג ולפ"ז ע"כ צ"ל דיש שיעור למצה דאי אין שיעור לעובי מצה מה בין חמץ למצה, אע"כ צ"ל דיש שיעור לעובי מצה וקאמר הירושלמי שפיר דוקא מצה ולא חמץ שאלו חמץ ג"כ א"כ נתת דבריך לשיעורין אם הפת עבה א"צ כ"כ רוחב דפנות וא"כ אין אנו יודעין גודל התנור כיון שיוכל לעשות הפת עבה כרצונו משא"כ דוקא במצה ולעובי מצה יש שיעור: סי' תס"א סעי' א

כ' מג"א סק"א אך יש להסתפק מאחר שאין נזהרין בחג השבועות וסומכין על ההיסק וכו' ונ"ל שע"ז סומכים בשלמא גבי מצה כיון שהמצה נתונה בתנור עצמו בלי הפסק מש"ה צריך שילכו הגחלים ע"פ כולו, משא"כ התם בשבועות שאין נותנין בשר בתנור עצמו אלא שנותנין בשר לתוך כלי ואח"כ נותנין אותו לתוך התנור וא"כ הוי נו"ט בהיתר וזה מותר לכו"ע ועוד דהוי כשני קדירות נוגעין זה בזה וצריך לעיין בי"ד סי' צ"ד בטו"ז שם שכן הוא מדינא מה"ט

סעיף ג' מצה שנאפה עד שאם פורסין אותו הוי החוטין נמשכין הימנה וכו' ויש ליזהר וכו' הקשה הח"י משמע שיש חימוץ כל זמן שלא נאפה עד