מטה יהונתן (פסח) ד

כדאיתא ברש"י בחומש בבי"המ היה יושבים רשב"ג סבר שתי שבתות שהרי משה עומד בא' לחודש ומזהיר על הפסח שנעשה בי"ד וזה היה בפני כל העם כדכתיב דברו אל כל עדת בני ישראל וא"כ י"ל דגם ת"ק ס"ל דרשה דרשב"ג והא ראיי' מגמר' דהת' דפריך ורשב"ג מ"ט לא אמר כת"ק ועל הת"ק לא פריך מ"ט לא אמר כרשב"ג משום דגם ת"ק ס"ל דרשה דרשב"ג רק מוסף עליו שתי שבתות בבי"המ בפ"ע, ולא פליגי רק על שתי שבתות מקודם ולפי"ז מקשה הר"ן שפיר דמשה תיקן לדרוש דוקא בפסח בפני כל העם ובין לת"ק בין לרשב"ג צריך לדרוש ב' שבתות מקודם לפני כל העם ובזה יתורץ ג"כ קושי' תוספ' בסנהדרין דף י"ב אמר ר"נ אם עיברו השנה ביום שלשים של אדר מעובר אמר ליה רבא מכדי ומפורים לפסחא תלתין יומין מפורים דרשינן ה"פ וכי מטי ריש ירחא ומרחקים ליה אתיא לזלזולי בחמץ והקשו התוספ' הא בכ"ט מעברי לכו"ע הא נמי קשה מכדי וכו' ולפמ"ש ניחא דהא דחיישינן לזלזולי דוקא איכא חששא אי מעברינן ביום שלשים דביום שלשים מתחילי' לדרוש ברבי' וחיישינן דילמא אתי המון עם לזלזולי בחמץ אבל בכ"ט עדיין לא התחיל לדרוש בפני המון עם רק בב"המ ובב"המ ודאי לא חיישינן לזלזולי דהם יודעים וליכא למיחש תו למדי

שם איתא בשקלים פ"ב ג' פעמים בשנה תורמי' את הלשכה בפרוס הפסח וכו' והנה לפמש"ל גם שם בג' גרנות וכו' פרוס היינו בא' בניסן, והנה הרמב"ם כתב ג' פעמים בשנה תורמי' את הלשכה בא' בניסן וכו' משמע דמפ' למ"ד יום עם הפסח כר"ע, ובהלכות מעשר בהמה כת' ג' גרנות למעשר בהמה בכ"ט באדר וכו' משמע דמפ' למ"ד יום בלא פסח כב"ע, ונוכל לומר דס"ל להרמב"ם דלמ"ד יום בלא פסח לכך כתב פרוס הפסח בכ"ט באדר והא דכתב גבי תרומות הלשכה בא' בניסן היינו משום דגזירת הכתוב הו' בא' לחודש הזה צריך להביא קרבנות מתרומה חדשה והא דנקט הגמ' ג"כ פרוס כמו במעשר צ"ל דהרמב"ם ס"ל דלשון פרוס לאו דווקא חצי מכוון במספר אלא אפי' פחות יום א' או יותר יום א' אז נמי שייך לשון פרוס וק"ל. ועוד תי' בזה אדמ"ו נ"י דהרמב"ם ס"ל דלמ"ד יום עם יום המעשה, דתוס' הוכיחו בבכורות דף כ"ז דהלמ"ד יום הם זולת יום המעשה ע"ש שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פ"ש צא וחשוב י"ז בניסן שהוא מלא וי"ד מחודש אייר הם ל"א יום, אלא ודאי שהוא בלא יום המעשה וי"ל מנ"ל לתוס' דחודש ניסן מלא, רק י"ל דע"כ מוכח שהי' מלא דאיתא אותו היום נטל עשר עטרות וקחשיב ראשון לשבת בראשית א"כ הי' ר"ח ניסן ביום א' ואם ניסן חסר יהי' ר"ח אייר ביום ב' ויהי' כ' לחודש בשבת, וכתיב בעשרים לחודש נעלה הענן מעל המשכן. פירש"י בחומש שאותו היום נסעו וגמיר' לן דבשבת לא נסעו במדבר, אע"כ דמלא הי' אבל עדיין קשה דלמא לעולם יום המעשה בכלל, ואין להוכיח כהוכחת תוס' דהוה ל"א יום, דשמא משה הי' מתיירא שמא יהי' חסר כיון שבאותו פעם היו מקדשי' ע"פ הראי' ולכן הקדים לי"ד, אבל לדידן שאנו מקדשי' ע"פ חשבון לעולם יום המעשה בכלל ופרוס היינו בא' בניסן, אבל זה אינה קושי' דתוס' לשטתם אזלי דס"ל כל זמן שהיו ישראל במדבר קידשו ע"פ חשבון וא"כ