מטה יהונתן (פסח) לח

נפטרות בכך ועיין בט"ז סק"ב וחילוק זה כתבו תוספ' בנדה דף ז' ע"ב ולכאורה קשה ע"ז דהא הרא"ש כ' בפ"ק דביצה וז"ל מיהו מוקף ודאי אין צריך מדשרינן אוכל והולך ואח"כ מפריש ומה שנוהגים העולם להניח כל המצות בכלי אחד בשעת הפרשת חלה לאו משום דבעי מוקף אלא משום שנהגו למיפא קפיזא קפיזא בפסח משום חימוץ ואם הי' מפריש חלה קודם שצרפן בכלי לא מפטר בהכי ואם יבא אח"כ לידי צירוף נתחייב בחלה ואוכל טבל ע"כ הרא"ש וא"א כדברי הב"ח דהיכא דאיכא עיסות הרבה לא אמרינן הולך ואוכל ואח"כ מפריש א"כ מאי פריך הרא"ש ומ"ש העולם בפסח, דהא בפסח ודאי צריכים לעשות עיסות הרבה דיותר משיעור מחמיץ, והמג"א רוצה לתרץ הטור דעכ"פ החלה עם מה שמפריש ממנה צריך שיהי' מן המוקף ובפסח כיון שצריך להפריש מצה שלימה ולית לה שיריי' כ"א מצות האחרים צריכין צירוף סל כדי שיהא מוקף עם שיריי' זה תוכן כוו' מג"א ובודאי על הטור י"ל כדבריו אבל ח"מ הרא"ש ע"כ ל"ל האי סברא דאל"כ מאי הקשה ממה שנהגו בפסח וכו' דלמא משום שיהי' החלה עם מה שמפריש ממנה מן המוקף ואי לית לי' לרא"ש שצריך להפריש מצה שלימה בפסח מהיכי תיתי יהי' הטור חולק על אביו ז"ל בלי שום ראי' והוכחה לכן נ"ל דודאי תירץ הב"ח הנ"ל הוא נכון ומה שמקשה הרמב"ן ונ"י י"ל דאיתא מחלוקת בפוסקים יש פוסקים ס"ל דתנור אינו מצרפן לחלה, וא"כ א"א תנור מצרף לחלה לא פליגי מידי כמ"ש הב"ח דהא אף אם בשעת לישה ליכ' שיעור חלה מ"מ לסוף התנור מצרפן והוי כאלו עיסה א' בשעת הלישה ושפיר שייך לומר אוכל והולך וכו' ולפ"ז ה"פ מיהו מוקף ודאי לא בעינן ומה שנהגו בפסח וכו' פי' דהא באמת בעינן מן המקף והראי' ממ"ש העולם וכו' וא"ל דמה שנהגו ליתן בכלי א' היינו משום דבתחל' ב' עיסות היו וכמ"ש הב"ח הא התנור מצרפן א"כ מה שהם ב' עיסות מתחלה לא מגרע מידי, אע"כ בעינן מן המוקף וע"ז מתרץ אלא משום שנהגו למיפא קפיזא קפיזא כלומר זה ודאי דהתנור אין מצרפן לחלה ואיכא למיחש שמצרף אחר כך לחלה בכלי ולעולם לא בעינן מן המוקף

כ' מג"א סק"ד אבל אי ידעינן שראה קרי אפי' בן יום א' הוא טמא לקריו וזה נגד כמה שיטות בש"ס דגמ' ערוכה הוא בפר' בנות כותים והרמב"ם בפ"ה מהל' אבות טומא' דקודם בן ט' ויום א' אין קריו מטמא וצ"ל דהנה למה לא חיישי' שהכהן ראה פ"א זיבה ואינו עולה לטומאתו בטבילה דצריך ז' נקיים וצ"ל דמן הסתם אחזוקי ריעותא לא מחזקינן, ואוקי אחזקה אבל אם ראה פ"א זיבה אסור לאכול חלה ולפ"ז י"ל הא דכתב מג"א ב"י מטמא לקרויו לאו דוקא קרי אלא זיבה דתנן בן יום א' מטמא בזיבה

בהגהה וי"א דמותר ללוש פחות מכשיעו' וכו' זה לשון הר"ן פ' א"ע כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ובהך מתניתן כשגילגלה המצה כשיעור ונתחייב כבר בחלה עסקינן אבל כשלא גלגלה א"צ להכין אלא מגלגל פתות מכשיעור כדי שלא יתחייב בחלה ואע"ג דבמס' חלה אפליגו בכה"ג דתנינן התם מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין קבין ר"א אומר יעשנה בטומא' ואל יעשנה קבין