מטה יהונתן (פסח) לז

מועיל כלום ובודאי יחמץ א"כ מה לי זריזין מה לי אינה זריזין, וכ"כ החק יעקב אבל לא נהירא דלמא היינו טעמ' דרבא דאסור ללוש יותר מכשיעור משום שמא יתעצלו כיון שאם לא ימהרו כ"כ לעסוק בידי' ויתחמץ וכמו שמצינו אין אופי' פת עבה ביו"ט וכמה עבה טפח שכן מצינו בלחם הפנים טפח מתקיף לה ר' יוחנן אם אמרו בזריזין יאמרו באינ' זריזין וכו' ונ"ל דהנה אהא דלקמן דקאמר אין לשין במים פושרין דקאמ' והא כל המנחות נילושין בפושרין ומשני אם יאמרו בזריזין יאמרו בשאינם זריזין וא"כ אסור דלש יותר משיעור חלה אסור בדעיבד א"כ המק' דלא ס"ד הסברא אם אמרו בזריזין וכו' תקשה לי' הא דרבה דאין לשין יותר משיעור חלה והיינו דאפי' בדיעבד אסור מ"ש מלחם הפנים שהי' גדולה ומותר אלא ע"כ דאינה אסור רק לכתחלה ודעיבד מותר, וזה ודאי ס"ד היכא דאינו אסור רק לכתחל' דבמקדש מותר לכתחלה דאם אמרו בזריזין וכו' ולא גזרו אבל מהא דמים פושרין דאוסרים אפי' בדעיבד פ"ש מ"ש מכל המנחות ומשני דאפי' בכה"ג היכא דאסור בפסח אפי' בדיעבד במנחות מותר משום אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינה זריזין לכן לפת עבה שפיר מביא ראייתו מלחם הפנים

אלא יקח כך מאומד ולא ירבה על עשרון וכו' ובמהרי"ל כתב אפי' אם הוא יותר משיעור חלה ד' או ה' בצים נמי מותר ויש ליתן טעם למה אמר מהרי"ל דוקא ה' ביצים ולא ו' ומנ"ל זה ונ"ל דהנה ידוע ב"ש אומרים מקביים חלה והם מ"ח בצים והנה כתבו הפוסקי' דצריך דוקא לפרושי החלה בעודה עיסה משום שנאמר ראשית עריסותיכם עיין בב"י סימן תנ"א וזה ודאי אף דפליגי ב"ש וב"ה לענין חלה ת"מ לענין חמץ לא פליגי אי לב"ה אי העיסה גדולה יותר ממ"ג וחומש מחמיץ משום דאין עסק ידים מועיל כלום יותר ואינו יכול לעסק בו כראוי וגם לב"ש אסור וזה פשוט ולפ"ז קשה א"כ לב"ש ליכא מציאות להפריש חלה מעיסת מצה בעודה עיסה כיון דהוא יותר ממ"ג בצים מחמץ ואין רשאי לעשות יותר וא"כ אינו חייב בחלה לב"ש, אלא צ"ל דגם לב"ה אין צריך שיהא מצומצם אלא אפי' אם הוא יותר כמו מ"ח בצים דאז חייב בחלה לב"ש נמי יוכל לשלוט בו כראוי' וא"כ גם לב"ש יכולה להפריש חלה מעיסת מצה בעודה עיסה וזה שאמר המהרי"ל ד' או ה' בצים יותר שהם תשלום שיעור המנין למ"ח בצים

סימן תנ"ז

בהגה"ה אם הי' בו כשיעור ושכח מלהפרי' וכו' ז"ל הטור ואם ידוע שהי' בעיס' כשיעור חלה ושכח להפריש חלה עד לאחר אפי' צרוף סל אינו צריך אלא יקריב כל ככרות יחד ויטיל מא' על כולה, ואף אם שכח ואכל קצת מפריש על המותר דחלת ח"ל הולך ואוכל ואח"כ מפריש ומקשים על זה דהא שמואל מתיר לכתחלה בחלת ח"ל לאכל ולהפריש אח"כ ותי' הב"ח הא דמתיר שמואל לכתחיל' היינו דוקא כשהכל מעיסה א' א"כ מה שמשייר פוטר כל העיסה מן החלה כיון דגבולם היה יחד משא"כ הכא שיש כמה עיסות א"כ כשמשוי' מאחת אין עיסות אחרות