מטה יהונתן (פסח) לו

סימן תנ"ה

מים שלא לנו שנתבטלו חד בתרי וכו' מג"א ס"ק ט"ו והניחו בצ"ע אם מותר לערב לכתחלה או לא וזה אין צריך לפנים דפשיטא דמותר, דהא אין כאן איסור רק שהוא מחומם, וא"כ אם יוכל לצנן ודאי דרשאי ומהיכא תיתא שלא יהי' מותר לערב כדי לצנן וזה פשוט

סימן תנ"ו סעיף א

ישער אותה ימלא כלי מים וכו' ויש משערים אותו כך ימלא כלי מים על כל מדותיו ויתן לתוכו מ"ג ביצים וחומש ביצה והמים היוצא ממנו חוצה הוי שיעור משום דס"ל שיעור שכתב המחבר אינו מצומצם ומכוון משום דנגעי הבצים אהדדי בלעו מבלי מבוא המים לשם והוי המים הנותרים יותר ממ"ג בצים וחומש ביצה משא"כ כמו שכתבו המפורשים שנותן הבצים, לשם א' א' א"כ יוצא המים כל פעם מצומצם כדי ביצה א'

והמדה מחוקה ולא גדושה הטעם משום דאיתא בפ"ט דמנחות כל המידות שהיו במקדש היו נגדשות חוץ משל כ"ג שהי' גדושה לתוכה, וא"כ ילפינן מעשרו' של כ"ג שהיא מחוקה ולא גדושה, וי"ל ניליף משאר מידות שהיו במקדש שהי' גדושות לתוכה, וא"כ יש ב' סברות לומר דבפסח צריך שתהא מחוקה וקיי"ל כר"מ אף דילפי משאר מידות שהיו במקדש צריך להיות חקוקה ואי קיי"ל כמתני' דמנחות דלמא ילפי' מעשרון של כ"ג וכן סתם המחבר וצ"ל מחוקה ולא גדושה, ועוי"ל בשלמא לענין חלה י"ל כיון שלא נתנה לנו התורה שיעור מפורש אי גדושה אי מחוקה י"ל כך הי' הלכה למשה דשיעור חלה יהי' כך אינה מצומצם ולא הקפידה התורה אי מעט או יותר משא"כ לענין חימוץ כיון שהוא מעט יותר משיעור בא לידי חימוץ ליכא למימר לא הקפידה התורה לכך צריך שיהי' מחוקה ועיי' בטו"ז מש"כ ועיי' בב"ח היטב

שם בהגהה ולא ידחק הקמח דא"כ לא ילוש יפה משמע מדבריו דשיעור חלה הוא מה שמחזיק המדה של מ"ג ביצים וחומש ביצה קמח מה שנדחק לתוכו דאל"כ למא למימר דא"כ לא ילוש יפה ת"ל דהוה יותר מכשיעור חלה דקיי"ל ביו"ד בהלכו' חלה דשיעורה הוא דוקא כלי גדושה לכך צ"ל הא דכתב ולא ידחק הקמח היינו כשנותן לכלי שיעור חלה בלי דחיקה ואח"כ רוצה לדוחקו לתוך הכלי דזה אסור משום לא ילוש יפה

סעי' ב' אם לש יותר משיעור זה מותר בדיעבד דין זה הביא הטור בשם הראש ורבינו יונה וראייתו הוא מלחם הפנים שהי' מצה והי' כ"כ עיסה גדולה מב' עשרונים והקשה המג"א דזה אינו ראי' אם יאמרו בזריזין וכו' ותירץ העולם משום דבדבר המועיל עסק רק דחיישינן שמא יתעצלו בהתעסקם, בזה שייך לומר כהנים זריזין הם ולא יתעצלו משא"כ הכא ה"ט שיאסור בדיעבד שאין העסק