מטה יהונתן (פסח) לה

הכלי ממים אע"ג שאינם רותחים וכו' וא"כ צ"ל דס"ל להמחבר כמהרש"ל כיון שהוא אצל האש אפי' אונו מרתיח נמי מבליע וא"כ כבלעו כך פלטו כיון שיש לו כח להבליע יש לו כח נמי להפליט וא"כ דלדעת המחבר יהי' מותר להגעיל בתחל' אפי' אינם מרתיחין דהיינו לא להבליע ולא להפליט והא דפריך הש"ס בחולין דף ק"ח ע"ב סוף סוף כי נייח הדר פלטי עיי"ש צ"ל כמ"ש רש"י ותוס' דפי' כי נייח מפליטה הדר מבליע

כתב מג"א סק"ו אם כלי אחד בלע בשר והכלי וכו' אין חוזר וניעור ולכאור' קשה הא הבשר בעצם אין בו צד איסור כלל וכן הדגים רק הבלוע בהם וא"כ עתה כשפולטת הטעם מכלי בשר ומכלי של דגים טעם א' הם דהא הטעם בשר או הטעם דגים שפולט אינו אסור רק מצד חמץ הבלוע בהם, וא"כ החמץ שבלוע מזה ומזה טעם א' הם, וצ"ל דה"ק כיון דעתה לאחר זמן איסורו נעשה הבשר הבלוע נבילה דהא לא הי' בו ס' לבטל טעם חמץ הנבלע בו וא"כ חוזר עתה ונותן טעם, וגם הדגים נעשים כחוזרים עתה נותני' טעם א"כ חל שם איסור נבילה על הבשר, ושם איסור נבילה על הדגים ובשר ודגים הוה טעמים חלוקים א"כ אין חוזר וניעור, דהוה כתתיכת בשר נבילה וחתיכת דג נבילה מצד עצמם דהוה ודאי טעמים חלוקים וק"ל

בהגהה וכשמגעילין לאחר שש קודם פסח וכו' הקשו האחרונים הא אחר ד' צריך ליזהר דאף דאסור מדרבנן עיי' במג"א וי"ל דלכאורה צריכי' להבן מה שכ' תוס' ורא"ש וכל הפוסקים דחמץ שנתערב משש שעות ולמעלה אינו אסור במשהו רק בס' כשאר איסורים וכן פסק בסימן תמ"ז ס"ב משמע קודם שש א"צ ששים והא עכ"פ מדרבנן אסור ויהא צריך ס' אף קודם שש אלא צ"ל דהוי כמו עצים שנשברו מן הדקל דאסורים מדרבנן ומבטלין ברוב וא"כ ה"נ אין צריך ס' רק אחר שש דהוי דאורייתא, ולפ"ז פסק הרמ"א שפיר כשמגעילים קודם פסח לאחר שש אז צריך ליזהר שיהי' במים ס' נגד הכלי וכהנ"ל לאפוקי קודם שש אחר ד' אין צריך ליזהר דודאי יהי' המים רוב נגד הכלי, וא"צ ליזהר לעיין בזה כי קודם שש בטל ברוב כנ"ל והמחבר שכתב יש להיזהר להגעיל קודם שעה ששית וצ"ל דהמחב' חשש שמא ימצא להגעיל כלים הרב' ביחד, עד שלא יהא לו אפי' רוב נגדו, והיא באמת חשש רחוקה ולכן לא חשש הרב בהגה"ה לחשש זה דלא כתב לאחר ד': סימן תנ"ג

בהגהה מיהא צריך לראות שלא יהא כ"כ שלא יהא ס' כנגדו מן ההיתר, אבל בפחות מותר לטחון כך אע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה כיון דאין כוונתו לבטל רק לטחון קמח מותר עי' ביו"ד סימן פ"ד וסי' תנ"ד ס"ג ליכא בזמן הזה וכו'. מג"א סק"ד רוצה להתיר בדיעבד והביא ראי' מיו"ד סימן ע"ב ע"ש, ואין הנדון דומה לראי' בשלמא התם מותר דהתם אסור משום דם שבשלו, ודם שבשלו אינו אסור אלא מדרבנן, אבל הכא גבי חמץ דאיכא ספק דאוריי' אפשר דחמיר טפי ואסור: