מטה יהונתן (פסח) לג

הולכים אחר רוב עוברי דרכים שהם גויים ולכך מותר מדלא מפרשי' הכי אע"כ צ"ל היכא דאיכא לספוקי אם של ישראל הוא או של גוי מותר בלא רוב וא"כ מוכרחים לפרש משום פת גוי הוא אסיר וצ"ל בט"א כנ"ל אבל זה וודאי היכא דאיכא לספוקי כהנ"ל דאסור באכילה מכח סברא, דמהיכא תיתי להך כיון דהוא ספק דאורייתא ואסור כנ"ל וכן תשמע בב"ח ולזה א"צ ראי' ומ"ש עוד המג"א דאם יכול לעשות אחר פסח דמותר אף באכילה ראייתו הוא מהא דכ' תוס' ואם היינו תולים בשל ישראל הי' מותר וכו' דבישראל יש לומר שאחר פסח נעשה רק משום שהולכים אחר רוב עוברי דרכים והוי פת של עכום אבל בלא"ה מותר אפי' באכילה זאת הוא מכוונת מג"א ולכאורה יש להקשות מנ"ל להש"ס לומר למדנו שחמצו של גוי וכו' דלמא הא דמתיר ר"ג ליתן למגבאי משום דיש לתלות שנעשה אחר פסח והעולם מתרצים דע"כ מוכח דהלכה כר"ש דחמץ של גוי מותר אחר הפסח מדאוריית' דאל"כ האיך סמכי' לומר שלאחר הפסח נעשה הא הוי ספיקא דאורייתא ולחומר' אע"כ דהלכה כר"ש דאחר זמנו מותר וכ"כ בספר ח"י עי"ש ונ"ל לתרץ דהא דתלינן שמא לאחר הפסח נעשה היינו בחמץ של ישראל משום דדרך ישראל שלא להשהות חמץ בביתם בפסח דאטו ברשיעי עסקינן והוי כמו דא דאמרינן מבוי דרכו להתכבד בכל יום דאזלינן בתר השתא ואף דיש לחוש שמא נאבד ממנו קודם פסח הא מסתמא כבר ביטל חמץ כדינו וא"כ ג"כ מיתר לאכיל' ממ"נפ וכ"ז הוא בישראל אבל בגוי דל"ל הכי דמהיכי תיתי לומר דעכשיו נעשה ולא מקודם ע"ש במהרש"א וק"ל

סימן ת"ן

סעי' ג' האומר לעכום קודם פסח וכו' כתב מג"א בב' ימים שהם יו"ט עכ"פ אסור לומר טול וכו' הקשה עליו הח"י הלא הוא עצמו מתיר לאפות ביו"ט מכ"ש שאין שום חשש איסור אם עביד עכו"ם בשליחותו וסגי באומר טול אתה וכו' ולק"מ דהא דקיי"ל דמותר לאפות ביו"ט היינו בשביל ישראל אבל בשביל גוי אסור כדאית' בביצה ד' כ"א ע"ש וא"כ כאן דאפי' זו שאפה הגוי בשביל גוי אסור דמחזי כשלוחו והוא אסור לעשות הבערה בשביל גוי א"כ אסיר לומר לו ג"כ טול אתה כמו בשבת דאסור דהוי כמו עשה עכו"ם שליחות בשביל ישראל מלאכה אסורה ה"נ ג"כ וזה ברור: סימן תנ"א

סעי' ג' סכינין מגעילים בכלי ראשין, והא דכתב רמ"א דיש לילך בתר מיעוט ומיעוט סכיני' תשמישן ע"י אור וכמ"ש מג"א סק"ו א"כ יצטרכו ליבון וצ"ל כיון דבלא"ה יש פוסקים דס"ל אפי' דברים שתשמישן ע"י אור סגי בהגעלה בפסח כמו בחטאת משום דמקרי התירא בלע וא"כ הכא דאיכא הך