מטה יהונתן (פסח) לא

קניס וא"כ גם אח"כ אסו' ולא הוי דשיל"מ וכל זה א"א דגם אח"כ נקרא עלי' שם איסור, אלא דאח"כ מותר ע"י ביטול א"כ לא הוי דבר שיל"מ דנימא אדתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אחר ביטול הא אח"כ נמי יש שם איסור עליו אבל אי ע"י תערובו' לא קניס ר"ש כלל לא מקרא תו שם איסור עליו ושפיר אמרי' אדתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר והוי שפיר דשיל"מ והיינו דקמשני כי קא קניס ר"ש בעיני' אבל ע"י תערובות לא א"כ אין שם איסור עליו כלל והוי שפיר דשיל"מ

כ' מג"א סק"ה שמרי שכר שעבר עליהם הפסח וכו' עיי"ש והנה בש"ות נחלת שבעה רוצה לדחות זה הדין מה שנוהגין ליתן לתוך הגבינה שמכניסי' לקיום יי"שאו שכר שעורים והי' אומר דזה אסור אחר הפסח משום דהוי דבר המעמיד וכו' ונראה דאין הנידון דומה לראיה כלל דדבר המעמיד לא מקרי אלא שהוא מעמיד לאותו דבר כמו קיבה המעמיד לגבינה אשר בלא זה לא בא כלל לידי קיפוי כלל וא"כ עיקר דבר המעמי' נראה וניכר תמיד ושפיר דלא שייך ביטול משא"כ היי"ש או השכר שנותני' לתוך הגבינ' אינו אלא לסלק פסידא שלא יתקלקל הגבינה הוי זוז"ג וזה ברור דלא מקרי דבר המעמיד בכך ועוד דמהר"ם לובלין אזיל לשיטתו דפסק כטור דגם חמץ לאחר הפסח בתערובות הוא בס' א"כ בשמרי שכר הואיל ומעמידים לא בטל בס' כי הוא העיקר והחשוב ולא בטל ושפיר אסר אבל לדידן דלא צריך ס' לאחר הפסח כמ"ש כל האחרונים דאף שאין בו ששים אפ"ה שרי א"כ כ"ש אם הוא דבר המעמיד דשרי דהא עיקר האיסור הואיל ומעמיד חשוב הוא ואפי' באלף לא בטיל הוי כאלו אין בו ס' אבל הכא אף כשאין בו ס' מותר ועוד דמהר"ם הנ"ל לא אסר אלא שמרי שכר שעבר עליהם הפסח בעיני' ונאסר ואח"כ חימץ בהם את העיסה הוא דאסר הואיל וכבר עבר אב"י ורק ע"י תערובות מותר לאחר הפסח וזה הואיל והוא דבר המעמיד לא בטל, משא"כ אם כבר מעורב קודם הפסח א"כ תו לא עבר אב"י אלא דהוי דבר המעמיד ומעמיד הוי רק איסור דרבנן מנ"ל דאסר וכך עשה אדמ"ו נ"י מעשה בפראג והיתיר גבינות שנתן בהם יי"ש או שכר שעבר עליהם פסח

סימן תמ"ח

חמץ שעבר עליו הפסח וכו' היינו לאפוקי מדעת בעל העיטור שרוצה לאסור באכילה חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח וראייתו ממתני' חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה משמע באכילה אסור אבל הרי"ף והרמב"ם וש"כ ס"ל דמותר באכילה ומתני' איידי דתני רישא בהנאה וכ' והנה לדעת בע"הע הנ"ל קשה מברייתא דקתני חנות של נכרים ומלאי של נכרים ופועלי ישראל נכנסין ויוצאין ושם חמץ שמצא שם אחר הפסח מותר באכילה ואין צריך לומר בהנאה, וי"ל דבעהע"ט מוכיח דינו מבריית' זו דקתני מותר באכילה ואצ"ל בהנאה זה למותר פשיטא שמותר בהנאה אם מותר באכילה אלא דהכא מיירי דנמצא שם זמן מופלג אחר הפסח דיש לתלות ולומר דאחר הפסח אפאוה הלכך