מטה יהונתן (פסח) כט

אמרינן אפיי' אחר בישול אין בו טעם חמץ אפי' ס' נמי אין צריך דהא ליכ' טעם כלל ואי אמרינן ע"י בישול נתרכך וחוזר ליתן טעם חמץ א"כ הוה טעם חמץ גמור ונאסר אפי' במשהו

סעי' ה' כתב מג"א סק"ו אע"ג דבס"ד י"א דחוזר וניער היינו כשיש בתוכו ממשות האיסור וכו' ע"ש י"ל הא האי יש חולקים הוא מתשובת רשב"א שהביא בשם הגאוני' שהביא ב"י בסי' זה ושם נאמר בפי' שהוציא האיסור משם, ולא הי' שם טעמו ולא ממשו אפ"ה קאמר דחוזר וניער, וצ"ל הא דכתב מג"א היינו כשיש בתוכו ממשות האיסור לאו דס"ל דחוזר וניעור לא אמרי' אלא בכה"ג דהא ס"ל אפילו בלא ממשו כמ"ש אלא שהכריע המחבר דבדליכא ממשות לא אמרינן חוזר וניעור דבכה"ג לא ס"ל כיש חולקים

בשר יבש עיי' במג"א ס"ק ט"ז שר"ל דברי המחבר שהאיסור הוא משום שרייתן בכלי חמץ, וא"כ קודם פסח הוי וכו' דלא נעשה כבוש עד לאחר מע"לע והוי נ"ט ל"פ משא"כ בפסח דהוא במשהו יש לאסור ואע"ג דס"ל להמחבר דמותר בפסח מ"מ הכא יש להחמיר וזה דוחק גדול ונ"ל לפרש דברי המחב' דזה ודאי משום הבלוע שבכלי אינו נאסר וכו' דהוי נ"ט ל"פ, אלא שתא יש עליו בעין מעט ואינו ניכר, וא"כ קודם פסח נתבטל בס' אבל תוך הפסח דבמשהו אסור יש להחמיר ועוד י"ל הא סתם כלי אין מה שבתוכו ס' נגד הכלי, וא"כ אפי' קודם פסח נמי מיהו אסור דהאיכ' וכו' י"ל אף דאין ס' נגד כל הבלוע אבל מ"מ נגד החמץ הבלוע בתוך הכלי הוי ס' כיון דהתירא בלע וכן כתב המרדכי הביאו המג"א סימן תנ"א סק"א וט"ז סק"ה

בהגהה שלא התיכו אותו בכלי חמץ וכו' כת' מג"א ס"ק כ"ג ול"נ שכתב בטי"ד סימן קכ"ב דהטעם דאמרי' ע"ש, ונ"ל דזה ודאי דבשר בחלב נמי אין פוגמין ואפ"ה אמרינן דהוי ס"ס משום דשמא נשתמש בו דבר אחד שפוגם טעם הבשר או החלב, וה"ה הכא גבי חמץ נמי שמא נשתמש בו דבר א' שהוא פוגם ושפיר הוי ס"ס, ומ"ש אבל הרשב"א כ' ס"ס ספק לא נשתמש בו ואת"ל נשתמש בו שמא נשתמש בו דבר המותר א"כ בחמץ נמי שייך לומר הכי וכו' וי"ל דע"כ פי' בדברי רשב"א הוא כמ"ש הטור דאל"כ מאי ס"ס איכא הכא, דהא הוי כאלו ספק א' דהאי ספק לא נשתמש בו כלל לא נ"מ מדי לענין השאלה, אלא אי נשתמש בו דבר דמותר או דבר האיסור הוא ספק א' אעכצ"ל דהכי פירוש בדברי רשב"א ספק נשתמש בו כלל היינו איסור, דלמא נשתמש בו היתר, ואת"ל נשתמשו בו שמא נשתמו דבר ממותר ר"ל דבר פגום

סעי' ה' שמבשלים בכלי חמץ וכו' כתב מג"א ס"ק כ"ד ולא שרי מטעם וכו' עי"ש שכ' זה על דברי רשב"א בת"ה ונ"ל דהרשב"א אזיל לשיטתו דאית ליה דאמרינן חוזר וניעור בפסח, משא"כ לדידן דלא אמרי' חוזר וניעור בלח י"ל דלא גרע מאלו נתבטל קודם פסח בס' דמותר ה"ה נ"ט בר נ"ט אם הוא קודם פסח שכשיגיע פסח נמי מותר וצ"ע, ועל גופא דדינא של רשב"א דגבי חמץ לא שייך נ"ט בר נ"ט קשה מה דאיתא בפסחים דף למ"ד ע"א האי