מטה יהונתן (פסח) כג

ומיהו כל שעה ה' מותר בהנאה יש להקשו' מ"ש אכילה דגזור בי' רבנן דלמא אתי למטעי בשעות א"כ גם לענין הנאה ה"ל למגזר כן בשלמא אי אמרינן חמץ משש שעות ולמעלה אינו אסור אלא מדרבנן י"ל דהוי גזירה לגזירה אבל לפי שיטת הרמבם דהוי דאורייתא קשה מ"ש אכילה מהנאה, וצ"ל כיון דעיקר הגזירה הוא משום דאדם טועה בשתי שעות א"כ לענין אכילה צריך ליתן דעתו על השעות וממילא לענין הנאה לא אצטריך למיגזר

שם ובלבד שיעמוד עליה' לראות שלא יצניעו ממנו ולקמן סימן תמ"ה כתב דאין אי' להשליך לפני עורבים אעפ"י שאינו עומד עליהם ודוחק לחלק בין שאר עופות לעורבים עיין במג"א סימן תל"ג וי"ל בשלמ' התם מיירי בחמץ שיכול לאכלו קודם זמן איסורו ומסתמ' אמרי' דודאי אכלוהו משא"כ הכא דאיירי בשעה חמישית ויש שם חמץ הרבה שאין הבהמה יכולה לאכלו קודם זמן איסורו לכך צריך לעמוד עליהם

אפילו אינו חייב באחריותו מג"א סק"ה אע"ג דהוא אינו עובר עליו מ"מ יעבור עליו המפקיד וי"ל מהאי מעשה דיוחנן חקוקאה דקאמר ר' לך ומוכרו וקאמר הגמ' כמאן אזלא הא שמעתתא כרשב"ג ולא כרבנן דאי רבנן הא אמרי לא יגע בהן קשה הא דקאמרי רבנן לא יגע בהו היינו היכא דליכא גורם איסור למפקיד משא"כ הכא אם לא ימכור הנפקד הפקדון יעבור המפקיד בב"י וגם רבנן מודו דמכרו בב"ד וצ"ל הא דקאמר הכא ימכרנו לעכו"ם היינו דוקא שהמפקיד הודיע לנפקד שהוא חמץ א"כ וודאי סומך המפקיד על הנפקד שיבער חמץ והתם גבי יוחנן חקוקא' משמע שלא הודיע לנפקד שהוא חמץ מדקאמ' ינקבוה עכברים והי' החמץ מבצבץ ויוצא תשמע אבל בלא"ה לא ידע שהוא חמץ וא"כ לא וסמך המפקיד על הנפקד שיבערנו כיון שאינו יודע שהוא חמץ ומסתמא ימכרנו המפקיד בכמ"ש וממילא לא היה חל עליו חובת ביעור כלל ואי לאו דסבר ר' כרשב"ג לא הי' אומר למכרו ודייק הגמ' שפיר

בהגהה ונראה דהנפקד חייב לשלם וכו' ומיהו היכא שהחמץ בעין אומר לו הרי שלך לפניך ומקשה הח"י הא דנפקד חייב לבערו הוא הטעם משום השבת אבידה לבעלים ואם אינו רוצה להשיב אבידה לבעלים מ"ט נאמר שיהא חייב לשלם ונ"ל דלק"מ דהא דקאמר הגמי משום דהוי השבת אבידה לבעלי' היכא שמניחו עד אחר פסח ואומר לבעלים השל"פ דלא הוי מזיק בידים הוי השבת אבידה אם מוכרו לגוי שלא יבא חמצו לידי איסור הנאה משא"כ אם הוא צריך לבער לשורפה בידים אם לא מכרו לעכו"ם קודם זמן איסורו הוי חזיק בידים ושפיר חייב לשלם, ועל גופא דדינא נ"ל אף דהוי הטעם משום השבת אבידה מ"מ כיון דהשתא חייבו חז"ל לבערו משום השבת אבידה הוי שומר עליו ואם לא עשה כתקחז"ל חייב לשלם כדין שומר והראי' בח"מ סי' ע"ב סעי' ז' משכון שנפחת אם לא נערו כראוי חייב לשלם הפחת והא דמחויב המלוה לנערו הוי משום השבת אבידה כדאיתא בפרק ז' ואפ"ה אם לא נערו כראוי חייב לשלם וצ"ל כיון שתקנו חז"ל שחיוב לנערו משום השבת אבידה נתנו חכמינו ז"ל דין שומר עליו וה"ה גבי חמץ נמי וק"ל: