מטה יהונתן (פסח) כב

דהוי כמבוער תוך למ"ד יום כיון שחל עליו ביעור אסור לדבוק אבל אם אין נראה מבחוץ אפילו תוך למ"ד יום מותר שאין לך ביעור גדול מזה

סעיף ה' אם העמיד גבינות וכו' מג"א סק"ב שנדחק לומר דס"ל לטור דדבר המעמיד לא בטיל מדאורייתא ונ"ל ליישב הטור דאיתא בהג"ה אשר"י פ"ק דע"ז אם נתן יין לתוך חביות שהיה שם שכר שעורים מותר דהוי נ"ט בר נ"ט דהשכר עצמו אינו עיקר חמץ רק השעורים או החטים נותנים טעם במים וחוזר השכר ונותן טעם בחביות ועדין הוא היתר והוי נ"ט ברנ"ט דהיתיר' וכל זה בשאר דברים משא"כ בדבר איסור לא שייך נ"ט בר נ"ט משום דהוי כמו איסור בעיני' ואיך שייך נ"ט בר נ"ט, וז"ל בטור דהוי כמו בעיני' י"ל דמיירי בדליכא ס' ואי לא הוי דבר המעמיד הי' מותר משום נ"ט בר נ"ט אבל מכח דבר המעמיד אסור דלא שייך ביה נ"ט בר נ"ט ואף דס"ל להטור דטע' כעיק' ביותר מכא"פ לאו דאורייתא מ"מ היכא דנתערב בפחות מס' והוי דבר המעמיד אסור אפשר דס"ל לטור דהוי דאוריי'

סעיף ז' בצק שבסדקי עריבה וכו' מג"א ודוקא שיש בין הכל כזית וכו' ע"ש והנה הגאון חכם צבי בתשובתו מחולק אם שאר גדולי חקרי לב לענין איסורים דלאו מאכלות אסורות נינהו אי אמרינן חצי שיעור אסור מדאו' והגאון הנ"ל ר"ל דלא אמרינן חצי שיעור אלא באיסורי אכילה ולא בשאר איסורים. וזה כנגד הגמ' דשבת דהתם מוכח דאף בשאר איסורים אמרי' חצי שיעור אסור מדאו' דקאי התם לענין הוצאת שבת דח"ש אסור והא דמצריך הכא כזית לאו משום דצריך להיות כשיעור אבל פחות מכשיעור מותר אלא אפילו חצי שיעור אסור והכא כיון שהוא דבוק בכלי אי ליכא בין הכל כזית בטל במיעוטו לגבי כלי

סימן תמ"ג ס"א

חמץ משש שעות ולמעלה וכו' י"ל לשטת הרמב"ם דחמץ תו' שעות ולמעלה אסור בהנאה מדאוריי' מנ"ל זה הא לא כתיב לא יאכל חמץ אלא בתוך זמנו ואנן קי"ל כחזקי' דלא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה הוא במשמע א"כ מהני תרי לא תאכל אחרינא לא משמע איסור הנאה דבגמ' אמרי' תלתא קראי כתיבי' חד לפני זמנו וחד לתוך זמנו וחד לאחר זמנו נמצא מחד קרא דהוא לא יאכל דמשמע איסור הנאה הוא רק אתוך זמנו אבל אשאר זמנים דהיינו לפני זמנו ולאחר זמנו לא משמע איסור הנאה דלא כתב בהן לא יאכל אלא לא תאכל וכן ר"ל אגמ' דקאמ' בפסחים מכדי כולהו קראי פרכינהו ושנינהו מאי איכא בין חזקי' לר"א ומשני חילין שנשחטו בעזרה איכא בינייהו לישני חמץ משש שעות ולמעלה איכא בינייהו דלר"א אסור בהנאה ולחזקי' מותר וצריך לתרץ כיון דגלי קרא בתוך זמנו דליכא חילוק בין אכילה להנאה א"כ וודאי לא תאכל דכתיב מקוד' אקודם זמנו נמי משמע אפילו בהנאה: