מטה יהונתן (פסח) כא

הבערה שלא לצורך דהא יכול ליהנות מאפרה ואף שמדברי תוס' בפסחים דף ה' ע"א ד"ה ואמ' כל מלאכה וכו' ע"ש משמע כל שאינו יכול להינות מתנו תמיד בשעת הבערה לא מקרי לצורך א"כ צריך צורך גמור לפ"ז מדס"ד התם דלא אמרי' מתוך שהותר' לצורך הותרה נמי שלא לצורך א"כ צ"ל צורך גמור אבל זה לא הוי צורך גמור משא"כ לדידן דקי"ל מתוך שהותר' וכו' וא"כ א"צ רק צורך קצת וזהו וי אי כשיכול להינות מאפרה מקרי צורך קצת אבל אפיה הוי שלא לצורך כלל ואסור לפ"ז לק"מ על תוס' דמתניתן לא מוכח מידי דר"מ היא וס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה ואפרן מותר וא"כ יש לפרש המתניתן כמ"ש המג"א אבל ברייתא ר"י היא דס"ל דחמץ מן הנקברים שאפרן אסור וא"כ ע"כ לא מיירי בי"ט דאל"כ הוו לי' הבערה שלא לצורך והא דקאמר ר"א ישרוף היינו בחול דצריך לבער ומוכח שפי' שהחמירו חכמים, וא"כ לפי דברינו הקושיי' מברייתא על הטור במ"ע דאין לומר כתירוץ המג"א דהא ברייתא ר"י והוי הבערה שלא לצורך וכמ"ש ותירץ אדמ"ו דהרא"ש כתב בפ' א"ע וז"ל בפסח וכי' והשתא להך טעמא דמפרש לעיל בריש מכילתין דמה שצריך לבער החמץ מן הבית ולא סגי לי' בביטול משום דחמץ לא בדילי מיני' אינשי ואסור להשהות בבית כל הני דמתניתן ואף לפי' ר"ת דא"ע על ב"י וב"ימ דחיישינן דלמא אתי למיכל מיני' אבל לאידך טעמא דמפרשים משום שהחמירה תורה לעבור על ב"י וב"י היכא דלא בטלו החמירו חז"ל לבדוק ולהוציא מן הבית אעפ"י שבטל והי' מותר כל אלו להשהות בבית עכ"ל הרא"ש נראה מדי הרא"ש דל"ל לא פלוג רבנן מדכתב האי טעמא דצריך לבער משום ב"י היכא דלא בטלו וא"כ היכא דליכא ב"י א"צ לבער א"כ גם לטור ס"ל כן דלא אמרי' לא פלוג רבנן וטור ס"ל טעמא דלמא אתי למיכל מיני' וא"כ י"ל דס"ל להטור דוקא היכא דאיכא חשש באורייתא באכילתו בפסח חיישי חז"ל דלמא אתי למיכל מיני' אבל היכא דליכא רק איסור דרבנן ליכא חשש כלל דלמא אתי למיכל מיניה ולפ"ז גם מהברייתא לק"מ על הטור דקתני התם שאור ישרף והאוכלו בארבעים א"כ ס"ל לר"מ דחמץ נוקשה אסור מדאורייתא ושפיר צריך לבער ולשרוף דלמא אתי למיכל מיניה ובמתניתן דקתני האוכלו פטור י"ל כמ"ש המג"א ולק"מ על הטור והגאון מהור"ר שמואל קראקווער ז"ל ר"ל דברי הטור דאיתא בשלהי פ"ק דחולין אבעי' להו האומר הרי עלי לחמי תודה והביא שיאור מהו ספיקא דרבנן הוא או דלמא ברי' בפני עצמה הוא ע"ש והנה לפום רהיטא י"ל מאי קמבעי' להו לפשוט דע"כ הוי חמץ דאל"כ קשה הא דקתני שיאור ישרף וחייב לבער ואי לא הוי חמץ גמור אמאי חייב לבער אלא צ"ל דהיא גופא קמבעי' לי' אי חמץ אינו אסיר אלא מדרבנן וע"כ צ"ל דשאור הוי חמץ גמור והאבעי' לא נפשט וא"כ לענין חמץ אי צריך ביעור או לא הוי ספיקא דרבנן ולקולא משא"כ לענין שאור עצמו דהוא ספק דאוריי' או דרבנן הוי ספק דאו' ולחומרא לכך פירש לקמן דחייב בביעור ודוק

סעיף ג' ויש מחמירים אם נראה מבחוץ מג"א סק"ה ולפ"ז מ"ש הרמ"א בסי' תמ"ז דבעינן שני חדשים צ"ל דמותר דכאן אין הטעם משום שכבר נתקשה אלא אפילו לא נתקשה נמי מותר דהוי כחמץ שנפלה עליו מפולת דהוי