מטה יהונתן (פסח) יח

מסלק שמירתו מהחמץ ונותנו לגוי שני שוב אין הנכרי הראשון יכול להוציאו כלום בשאינו רגיל להפקיד אצלו מאי איכא למימר את מהימנת לי' וכו' וכמ"ש המג"א ובכ"מ שהוא הישראל חייב לבערו ואם עבר ולא ביערו אסור אחר פסח ואם בא גוי לאחר פסח אומר לו הרי שלך לפניך וכו' ואא"מו דשני דברים אלו אין להם שחר כלל דהא אמר שאחר הפסח אסור ואמ' אם בא נכרי אחר פסח אומר הרי ש"ל דהא טעמא דאסור אחר פסח משום קנסא ואם יכול לומר לגוי הרי ש"ל מאי קנסא קניס ליה

סעיף ד' ישראל שהפקיד אצל ישראל וכו' עובר עליו אף המפקיד עיין בב"י שמביא דעות שונות לענין שיעבור התפקיד אבל הנפקד לכ"ע עובר יש להקשות מהא דאתמר בפסחי' דף י"ג ע"א מעשה באדם אחד שהפקיד דסקיא מליאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה ונקבוה העכברים והיה החמץ מבצבץ ויוצא ובא לפני ר' שעה ראשונ' א"ל וכו' חמישית א"ל צא ומוכרה וכו' כמאן אזלא הא שמעתת' כרשב"ג דתנן המפקיד פירות אפילו הם אבודי' אל יגע בהם רשב"ג אומר מוכרן בב"ד מפני שהוא כמשיב אבידה ואי אמרינן שהנפקד עובר בב"י ובי"מ ק' דלמא לעולם אתי' כרבנן והא דאמרו רבנן אל יגע בהן היינו פירות היכא דליכא חשש איסור משא"כ חמץ דאם לא ימכור יעבור בבל"י וב"ימ אפילו רבנן מודי דמוכר' דב"ד ותירץ אדמ"ו דהא דאמרי' דהנפקד עובר היינו היכא שמודיעו שהוא חמץ וא"כ סומך המפקיד שהנפקד יבערו ואם לא ביער הנפקד עובר בב"י. אבל אם לא הודיע המפקיד לנפקד שהוא חמץ א"כ בוודאי המפקיד מוכר החמץ בכל מקום שהוא ולא חל עליו חיבת ביעור כלל וא"כ אף אם לא מכרו המפקיד אין הנפקד עובר דאין לך אונס גדול מזה וא"כ התם גבי יוחנן מקיקאה דקאמר שהעכברים נקבוה והיה חמץ מבצבץ ויוצא משמע שלא ידע מתחלה שהוא חמץ וא"כ בודאי שהמפקיד ימכור החמץ בכל מ"ש ולא חל עליו חובת ביעור כלל ואפ"ה אמר ר' שימכו' ע"כ ס"ל כרשב"ג ולא כרבנן וק"ל:

סימן תמ"א סעיף א'

ומשכנו בידו וכו' כתב מג"א סק"ט אבל אי לא משכנו בידו וכו' ע"ש ואא"מו הטעם שצריך משכון בידו דאי לא היה משכון ביד גוי אסור משום דקי"ל הפקעתו והלוואתו מותר ואין בו משום גזל גוי וא"כ אם אין המשכון ביד גוי אפילו אין אחריות ישראל עליו היה אסור משום דשרי להפקיע הלוואתו וא"כ לא נעשה משכון כלל להיות ברשות גוי למפרע משא"כ אם המשכון ביד גוי דל"ל הכי הוי ברשות גוי למפרע ומותר

סימן תמ"ב סעיף א

תערובת חמץ עוברים עליו בב"י ונ"ל שזהו לשון הרמב"ם מהל' חמץ ומצה ופי' הטור דס"ל לרמב"ם כר"א והא דכתב הרמב"ם דעוברים