מטה יהונתן (פסח) טז

כדינא ויש לבית חזקת בדוק א"כ אף דאמרינן אוקי חזקה דמצה בהדי איסור דחמץ הוי לי' לבית חזקתו בדוק ועוי"ל בשלמא התם גבי גבינה הספק הוא אי הגבינה עצמה מותרת או לא בזה לא אמרינן דהוי ספיקא דרבנן ולקולא כיון דאתחזק איסורא משא"כ הכא דאין הספק אם הוא מותר לאכול אלא הספק הוא אם צריך לבדוק וכל עצמו של בדיקה הוא שמא יבוא לאכלו שפיר י"ל ספיקא דרבנן ולקולא דהוי ספק יותר דאף אם הוא חמץ וימצא אותו שמא לא יבא לאכלה וק"ל

סעי' ג' צבור אחד של חמץ ואחד של מצה ולפניהם ב' בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק וכו' והוא מה דאמרינן בפסחים דף ט' ע"ב ב' ציבורים וכו' היינו ב' קופות אחד של חולין וכו' וכתבו תוס' ד"ה היינו ב' קופות וכו' הך סוגי' דמדמה בדיקת חמץ לב' קופות לא מוקי כר"ל דהא מוקי הך סוגיא דב' קופות כשרבו חולין על תרומה אלא כר"י דלא בעי התם רבו וכו' והנה יש לדקדק לשיטת רשב"א דאפי' לר"י בעי עכ"פ חד בחד א"כ היכי מדמה בדיקת חמץ לב' קופות וי"ל דאין הספק אלא בבדיקה ולא לאכול גוף האיסור קל טפי אף דליכא חד בחד אמרינן שאני אומר יש להקשות כיון דאמרינן שאני אומר א"כ לעיל בסעי' ט' מ"ט לא אמרי' שאני אומר דהכא משום דאיכא עוד בית אחד שאינו בדוק לא מעלה ולא מוריד לענין זה וכן פסק המחב' בי"ד סימן קי"ד ס"א ב' קדירות וכו' וכן הדין אם לא היה כאן אלא קדירה אחת וכו' בשלמ' לשיטת תוס' וטור דאמרו לעיל בס"א מיירי בלא בטלו דהוי איסור דאורייתא ובאיסור דאורייתא לא אמרי' שאני אומר אבל הכא מיירי כשביטל משא"כ לשיטת הרמב"ם דב"א נמי איירי כשביטל קשה נימא שאני אומר ותירץ אדמ"ו נר"ו דלעיל מיירי דיש לחמץ ולמצה תואר אחד ואין סימן בלחם עצמו אם הוא חמץ או מצה אלא במקומו שמונח שם נודע שאחד חמץ וא' מצה וה"ל קבוע וא"כ כיון דאם ימצא בפסח ובא לשאול אם הוא מותר לאכול או לא יהא אסור דבזה לא אמרינן שאני אומר דהוי איסור דאוריי' וא"כ כיון שיש בספק זה איסור דאוריי' ג"כ לענין בדיקה לא אמרינן שאני אומר וכו' דהא נרא' כתרי דסתרו אהדדי משא"כ הכא מיירי שהחמץ ניכר בתוארו וא"כ אף אם ימצא בפסח יהא ניכר אם הוא חמץ או מצה וא"כ אינו נכנס בגדר ספק איסור דאורייתא כלל שפיר אמרינן שאני אומר וכו'

וכן ב' בתים בדוקים וצבור אחד של חמץ ובא עכבר ונטל ואינו יודע לאיזה נכנס וכו' שפיר אמרינן שאני אומר דין זה הוא בפסחים שם צבור א' של חמץ וא' של מצה ולפניה' בי בתים בדוקים היינו ב' שבילים וכו' ע"ש יש להקשות דהש"ס תחלק שם בין באי' לשאול בזא"ז או בב"א ורמב"ם סתם דבריו משמע אפילו באים בבת א' א"צ לבדוק ותירץ אדמ"ו דהנה יש לדקדק בגמ' למה לא נקט ב' בתים בדוקים ולפניה' שני ככרות אחד חמץ וח' מצה ובאו ב' עכברים א' שקל חמץ וא' שקל מצה ולא ידעינן להי עייל האי דחמץ והיינו ב' שבילים והוי דומה ממש לשני שבילים וב' בני אדם אע"כ צ"ל דזה אין צורך לאשמעינן דהוי דינא דב' שבילים עצמו ויש לחלק בין באים לשאול בב"א או בזא"ז אלא דבא לאשמעינן היכא דאיכא רק עכבר אחד אפילו באים לשאול בב"א א"צ לבדוק דבשלמא היכא דאיכא ב' עכברים לגבי ב' בתים